אם אני אגיד למחנכת או היועצת שלי את האמת, שאימא שלי כן הרביצה לי והיכתה אותי תקופה מסויימת...

נראלכם שהן יאמינו לי? אני מאוד לא מתפקדת בתור תלמידה, במשך כל השנים האלה אף פעם לא תיקפדתי בתור תלמידה... הייתי מאחרת, מחסירה והציונים שלו נהיו נוראים... זה הוביל להרבה שיחות בעירייה, עם המחנכת, יועצת, מנהלת... ויוצא שאני תמיד לא אומרת לאף אחד מהם שהמערכת היחסים שלי עם אימא שלי נוראית... הם מבינים לפי איך שאני מדברת שכנראה לא טוב לי בבית או שאימא שלי עושה לי משהו אבל אני מחייכת ומנסה לאמר שהכל טוב בסך הכל... אבל אני משקרת... הייתה תקופה של שנה ומשהו שאימא שלי הייתה מרביצה לי ומכה אותי על כל שטות... וזה התחיל בעיקר להחמיר אחריי מה שעברתי בבית ספר (היו לי "חברות" שניצלו אותי בחטיבה וביסודי... זה סיפור ארוך), תמיד הייתי בודדה... היא תמיד הרביצה לי בתור עונש על דברים שעשיתי מאז שהייתי קטנה. פחדתי ממנה מאוד... יש לה ותמיד היו לה התקפי עצבים... היא תמיד מוציאה אותם עליי. אז אחריי שזה החמיר והיית תקופה באמת שהיא פשוט הרביצה היא כל יום כשהיא חזרה מהעבודה... התרגלתי למכות האלה והם לא מה שמכאיבים לי... מכאיב לי שהיא באמת מסוגלת פשוט להרביץ (לא משנה מאיזה סיבה), היא כבר לא אלימה כמו שהיא הייתה אבל כשהיא ממש עצבנית עליי אז היא מרביצה לי... ואני משקרת ואומרת לכולם שהכל בסדר בזמן שאני מנסה לחייך... כי אני לא רוצה שיעשו לה משהו... אבל אני לא סובלת אותה(?) היא אף פעם לא התעניינה בי, אף פעם לא שאלה... היא תמיד עסוקה בבן זוג שלה... בשבילה אני טעות היא אמרה לי בעצמה, שהיא לא גידלה אותי ואת אחותי הקטנה טוב, אז היא מנסה להיכנס להיריון בשביל לחנך את הילדים שהיוולדו לה טוב יותר... היא עסוקה בו ולהיכנס להיריון ממנו ולשאת את הילדים שלו... קשה לי כבר לכתוב את זה, הלוואי ויכולתי לברוח מהבית הזה... מה אני יכולה לעשות בדיוק?
לספר להם, למחכנת והיועצת שלי שכנראה כבר חשדו ממזמן במשהו? האם כדאי לי להתחיל לעבוד ולהרוויח כסף בשביל לצאת מהבית הזה? לברוח פשוט? אני לא יודעץ מה לעשות... כבר לא אכפת לי אם היא תכה אותי או תמשוך לי בשיער... או תתייחס אליי חרא כבר נמאס לי