מקווה שלא יורידו את זה וגם אם כן לא נורא פשוט באלי לפרוק קצת תודה למי שקורא את זה

לאחרונה אני מרגישה כיאחו אני חוזרת לדיכאון ולהפרעות אכילה שהיו לי פעם אף אחד אף פעם לא ידע שהיו לי הפרעות אכילה אבל סיפרתי לחבר שלי על הדיכאון ובחודשים האחרונים אני מרגישה שבאמת הכל פשוט ככ ככ כבד לי אבל אין לי שום זכות להפסיק את זה אני לא יכולה להשאיר את ההורים את סבתא שלי ( אני מבקרת אותה כל יום ואנחנו מדברות שעות ולא פעם ולא פעמיים היא אמרה שאני הנכדה האהובה עלייה ) וההורים שלי אוהבים אותי עד מוות וחבר שלי הבן אדפ הכי טוב ואוהב שהכרתי והוא גם אוהבת אותי והכלבים שלי והכל בכל מקרה אין לי עם מי לשתף כי אני מפחדת שכולם ישפטו כי יש לי חיים מושלמים וכולם בטח יגידו למה את בדיכאון יש לך חיים מושלמים אבל זה לא קשור החיים שלי לא היו מושלמים וכנראה גם לא יהיו פשוט אין לי כוח כבר יותר לכלום ואין לי אומץ לעשות משהו לגבי זה הכל ככ כבד עליי אין לי כוח לזייף מצב רוח ואין לי כוח לבכות כל לילה אבל מצד שני יש לי ימים טובים ימים מצחיקים וכייפים פשוט באמת שקשה לי רצח ואני לא רוצה להדאיג את ההורים שלי או חבר שלי עם כל המצב הזה גם ככה ההורים שלי דואגים לי יותר מידי בגלל שאני בקושי אוכלת וחבר שלי גם אבל באמת שהכל ככ כבד עליי כל המחשבות האלו הורגות אותי כל הזמן זה כיאלו המוח שלי פשוט מכניס אותי לדיכאון בכוח ואין לי באמת כוח לזה עד שזה עבר וחלף וחייתי חיים מושלמים וכייפים ומהממים הכל חוזר ואני לא מבינה למה
תודה למי שקרא את זה מעריכה אותכם מאוד