אני מאובחנת עם דיכאון הפרעות אכילה ופוסט טראומה. יש לי מישהו במשפחה עם הפרעת אישיות גבולית שזה עובר גם בתורשה,

אם את כבר מאובחנת עם דברים, יכול להיות שזה חלק מהדברים האלה

אבל תמיד טוב לוודא ולבקש עוד אבחון
תעשי את זה ותבקשי שלא יגידו להורים שלך אלא אם כן תתקבל תוצאה חיובית
בהצלחה

היי אהובה,
השאלה שבסופו של דבר את שואלת בתיאור היא מה לעשות, ואני אניח שאת מתכוונת לאבחון. בהתאם למעט מאוד מידע שיש כאן על החיים שלך אף אחד לא באמת יוכל לקבוע אם ההחלטה הנכונה תהיה ללכת לאבחון או לא. או גם ההזדמנות שבה אכתוב שאת מוזמנת לפרטי אם תרצי, מרחב פתוח:)
בכל אופן, כן יש דברים שהייתי רוצה לכתוב פשוט כפרטים להתחשב בהם. קודם כל, הגיל שלך, המטרות שלך, הצרכים ההישרדותיים שלך והיכולת התפקודית שלך ביום יום מאוד רלוונטית. כלומר, במידה ואת מקבלת את האבחון, מה היתרונות ומה ההשלכות. תבקשי אולי קצבה מביטוח לאומי? זה יעזור לך להבין טוב יותר את המצב שלך כדי להתמודד איתו טוב יותר? את יכולה להרשות את זה לעצמך כלכלית? יש לך מערכת תמיכה? מן שאלות קטנות כאלו שאני חושבת שחשוב לענות עליהן. אני או אחרים לא נוכל לענות עליהן במקומך ולכן גם לא לייעץ בעניין כי מעורבים כאן המון אספקטים, אבל אם תרצי לשתף אני אשמח להקשיב יקירה.
כן חשוב להגיד שבדרך כלל נוגדי דיכאון שאנשים ללא אבחון של הפרעת אישיות גבולית מקבלים, כשפועל יש להם אותה, משפיעים עליהם אחרת. כך שבאספקט הזה אבחון יכול לסייע.
אבל כל אלו פרטי מידע מאוד יבשים, הייתי רוצה פשוט להגיד לך שזה ממש יפה וחשוב שאת מחפשת ועושה רפלקציה עצמית. הדרך להחלמה היא תמיד דרך מודעות ואני רוצה לזרוק מילה טובה על זה, את ממש לא מחפשת. בנוגע לסביבה שלך שעלולה להגיב כך, שוב, אני מאוד לא מכירה את הסיטואציה אז יש כאן מרחב תמרון די גדול (תלות כלכלית בסביבה, התעללות רגשית שעלולה לעקוב, וכולי וכולי), אבל רק חשוב לי להגיד בשביל התיקוף שלך מול עצמך, את לא מחפשת, ואם הסביבה שלך תחשוב ככה זו מאוד בעיה שלהם.
כך או כך, אבחון הוא ברוב המקרים לא דבר מאוד קריטי. הדבר החשוב באמת הוא הטיפול בסימפטומים עצמם שמפריעים לך לתפקד, ללא קשר לטייטל של ההפרעה. אם בינתיים את לא מרגישה בנוח אם לגשת לאבחון, אופציה אחרת אפשרית תהיה לקרוא על בורדרליין באינטרנט, במקומות אמינים, ולאמץ משם דברים שאת חושבת שרלוונטים אליך, לאמץ דברים כמו שיטות טיפול, או צורות תקשורת מסייעות וכדומה. לצורך העניין, יש לי ניחוש מושכל שdbt יוכל מאוד לעזור לך, וזה משהו ששווה לנסות עם או בלי אבחון רשמי.
אבל בסופו של דבר, אם את מרגישה שכרגע את נפגעת יותר ממה שצריך בגלל שאין לך את האבחנות המדויקות, ואת מאמינה שאבחון יעזור לך, פזיולוגית או מנטלית, הייתי ממליצה לך ללכת על זה (בגדר הידע המאוד מועט שיש לי עלייך).
אני מרגישה שזו תשובה ממש גרועה שמעצבן לקרוא בגלל שהיא ריקה מתוכן, אבל בכל זאת, חשוב להגיד שזה בסדר ולגיטימי שאת מרגישה שהאבחנות לא ממצאות אותך, ושזה יופי שאת מחפשת כי רק דרך רפלקציה מגיעים להחלמה, ושאני שולחת לך חיבוק.
את בכל אופן לגמרי מוזמנת לפרטי אם תרצי לחלוק פרטים (או אם בעצם תעדיפי כאן? מה שתבחרי, אם תבחרי) בשביל התייעצות או סתם בשביל לפרוק, כשאת יודעת שאני מבינה לליבך, או לפחות בצורה חלקית, בתור בורדרליין חדשה בעצמי:)

(ואני כן אגיד בסוגריים כי נראה כאילו את רוצה לשמוע את זה- זה סביר שיש לך אישיות גבולית, ומה שאת מתארת נשמע כמו חלק מהתסמינים. רק חשוב לעשות עוד קצת מחקר).