14 תשובות
^^^ לא שומרים את זה בגלל שזה עתיק, שומרים את זה בגלל השם שיש ללאונרדו באומנות ובטכניקה החדשנית באותו זמן שהוא ייצר, שכביכול המונה ליזה עוקבת אחרייך עם העיניים שלה לכל מקום.
זה היה דבר חדש.
ולשאלה, יש סיכוי שכתוב בגוגל, אני אישית לא יודעת אם זה קשור למונה ליזה האישה עצמה, כי כנראה שהיא לא מיוחדת אלא הציור.
זה היה דבר חדש.
ולשאלה, יש סיכוי שכתוב בגוגל, אני אישית לא יודעת אם זה קשור למונה ליזה האישה עצמה, כי כנראה שהיא לא מיוחדת אלא הציור.
יש הרבה תיאוריות לציור של המונה ליזה. בגדול אני אגיד שדה וינצי עם זה שהיה איש אשכולות הוא היה גם צייר וחלק מהציורים צייר להנאתו ולחלקם יש משמעות. אחת התיאוריות לציורה של המונה ליזה - היא שפעם בתקופת הרנסנס זכר שאהב זכרים או נקבה שאהבה נקבות - לא היה ידוע ממש אז וגם בוודאי לא מקובל. אחת התיאוריות להמונה ליזה היא שדה וינצי צייר את עצמו כדמות נשית, ככה הוא ראה את עצמו - זו רק תיאוריה לא בהכרח נכונה. אבל ככה מספרים שהוא האמין במין שלו ואיך שהוא רוצה לראות את עצמו
ויש עוד תאוריה שדה וינצי צייר את ליזה גררדיני - דיוקן שלה. שליזה ג'רארדיני הייתה נשואה לאחד בשם פרנצ'סקו, הוא היה סוחר בדים, הם היו אנשים פשוטים והאמת שליזה לא הייתה חיה במשפחה עשירה, די ענייה. והם התאהבו מאהבה אמת כנראה. הוא התאהב בה כשהיא הייתה עוד בגיל 15 ונישא לה באותו עת, הם חיו בפירנצה ובאותה תקופה דה וינצי התגורר שם ולכבוד הנישואין של ליזה ופרנצ'סקו, פרנצ'סקו רכש וביקש מדה וינצי לצייר דיוקן של ארוסתו - ורכש את זה בבעלותו. ולכן הדיוקן של האישה נקרא על שמה, המונה ליזה - על שמה של ליזה ג'רארדיני
נראה לי בגלל השוד, גנבו פעם את הציור ומאז הוא נהיה סנסציה
^הציור לא נהיה מפורסם בגלל שהוא נגנב. פשוט יותר אנשים באו לראות את הקיר ריק מאשר שאנשים הלכו לראות את המונה עצמה.
^נימרוד אמר את זה בדברים שלמדתי היום פרק 100 חח
אבל אז שהחזירו את הציור אפילו יותר אנשים באו לראות!
אבל אז שהחזירו את הציור אפילו יותר אנשים באו לראות!
ראשית זה ציור מדוייק להפליא, מושקע להפליא וחד ביותר.
שנית הוא אחד האומנים הגאונים והמפורסמים ביותר שאי פעם חי.
והוא צייר אותה כי הוא בעל כישרון עצום.
שנית הוא אחד האומנים הגאונים והמפורסמים ביותר שאי פעם חי.
והוא צייר אותה כי הוא בעל כישרון עצום.
נראלי זה ציור של מישהי עשירה?
יעני דיוקן או משו
לא יודעת
ונראלי שהציור מיוחד בגלל זה שהוא צייר את זה עם טכניקה שקשה לצייר בה וגם בגלל העיניים אבל לא בטוחה
יעני דיוקן או משו
לא יודעת
ונראלי שהציור מיוחד בגלל זה שהוא צייר את זה עם טכניקה שקשה לצייר בה וגם בגלל העיניים אבל לא בטוחה
^בנוסף לכך שגנבו אותה
חשבו (אם אני זוכרת נכון) שפיקאסו גנב את הציור
ובסוף התגלה שהוא לא גנב אלא מישהו אחר
חשבו (אם אני זוכרת נכון) שפיקאסו גנב את הציור
ובסוף התגלה שהוא לא גנב אלא מישהו אחר
גם לי אין מושג, פשוט זה ממש עתיק אז שומרים את זה. לא יודע מה כל ההייפ סביבה
^^^^ נכון
הציור ניהיה מפורסם בגלל שהוא נגנב
הציור ניהיה מפורסם בגלל שהוא נגנב
מישהו ביקש ממנו לצייר את אישתו כמתנה ליום הולדתה
זאת היא ואם אני לא טועה קראו לה באמת ליזה
תמונת המונה ליזה (מילולית: הגברת ליזה) היא כנראה דיוקנה של ליזה די נולדו גרארדיני, אשתו של סוחר בדים מפירנצה בשם פרנצ'סקו די זאנובי דל ג'וקונדו. ישנם הסבורים שנושא הציור הוא אמו של לאונרדו, קתרינה.
הנסיבות בהן נוצר הציור לא הובהרו במדויק עד היום. הפרטים היחידים הידועים לנו שאובים מתיאורו של ג'ורג'ו וזארי. וזארי גורס כי היצירה הוזמנה על ידי פרנצ'סקו דל ג'וקונדו מלאונרדו כשזה שהה בפירנצה, ככל הנראה ב-1503, ומציין, כאנקדוטה, כי בעת ציור הדיוקן הזמין לאונרדו נגנים, זמרים וליצנים כדי לגרום לאשת הסוחר לחייך. לפי וזארי, לאונרדו עבד על היצירה כארבע שנים ומעולם לא השלים אותה ולא מסר אותה למזמין הדיוקן. העבודה על היצירה הסתיימה ככל הנראה בשלהי 1506 או ב-1507, אף כי ייתכן כי לאונרדו המשיך לעבוד על התמונה בהמשך, שכן תיאור מ-1508 מציג אותה כ"לא גמורה".
בשנותיו האחרונות שהה לאונרדו בצרפת, בחסותו של מלך צרפת פרנסואה הראשון. לאחר מות לאונרדו ב-1519 רכש פרנסואה את התמונה והוסיפה לאוסף המלכותי, שהפך מאוחר יותר לאוסף הלאומי הצרפתי, שעיקרו מוצג במוזיאון הלובר. כדי להתאים את התמונה למרווח בין החלונות בטירת פונטנבלו, הטירה בה הוצגה, קוצץ ממנה אינץ' מימין ומשמאל.
במהלך המאה ה-19, הרבה בזכות תיאורים ומאמרים נלהבים של כותבים צרפתיים, הפך הדיוקן לאחד המוצגים הנודעים ביותר במוזיאון הלובר.
ב-21 באוגוסט 1911 ניצל צבע איטלקי בשם וינצ'נצו פרוג'ה את השמירה הלקויה על היצירה, גנב אותה והחביאה. פרוג'ה שמר אותו למעלה משנתיים בביתו באיטליה, אך נלכד כאשר יצר קשר עם סוחר עתיקות מפירנצה והביע את רצונו להשיב את התמונה לידיים איטלקיות תמורת סכום של חצי מיליון לירות לצורך כיסוי ההוצאות. הציור הוצג במשך כשבועיים בגלריית אופיצי בפירנצה והועבר בחזרה למוזיאון הלובר ב-4 בינואר 1914.
על פרוג'ה נגזר בסופו של דבר עונש של שנת מאסר, כשקלות העונש מוסברת לעיתים תכופות בגל האהדה הציבורית באיטליה לגנב שביקש להשיב את התמונה למולדתה (פרוג'ה עצמו הצהיר כי התכוון תחילה לגנוב תמונה אחרת).
הסערה שחוללה הגנבה ומעצרו של הגנב הסעירו את דעת הקהל והעצימו במידה ניכרת את הפופולריות של הציור, שזכה לתשומת לב חדשותית רבה ברחבי העולם, ובעקבותיה גם לגל של התייחסויות בתרבות הפופולרית.
במלחמת העולם השנייה הוברח הציור, יחד עם מאות יצירות אמנות אחרות, ממוזיאון הלובר במבצע שאורגן על ידי סגן מנהל המוזיאון, ז'אק ז'וז'אר, והוסתר במהלך המלחמה במספר מקומות מחבוא ברחבי צרפת.
כיום מוצגת התמונה ב"סל דז אטה" במוזיאון הלובר שבפריז מאחורי זכוכית משוריינת עם חיישני אזעקה, לאחר שבמשך השנים היו מספר ניסיונות לגנוב או להשחית אותה.
מתוך ויקיפדיה (מחקתי כמה דברים שאני חושבת שהם לא קריטיים)
זאת היא ואם אני לא טועה קראו לה באמת ליזה
תמונת המונה ליזה (מילולית: הגברת ליזה) היא כנראה דיוקנה של ליזה די נולדו גרארדיני, אשתו של סוחר בדים מפירנצה בשם פרנצ'סקו די זאנובי דל ג'וקונדו. ישנם הסבורים שנושא הציור הוא אמו של לאונרדו, קתרינה.
הנסיבות בהן נוצר הציור לא הובהרו במדויק עד היום. הפרטים היחידים הידועים לנו שאובים מתיאורו של ג'ורג'ו וזארי. וזארי גורס כי היצירה הוזמנה על ידי פרנצ'סקו דל ג'וקונדו מלאונרדו כשזה שהה בפירנצה, ככל הנראה ב-1503, ומציין, כאנקדוטה, כי בעת ציור הדיוקן הזמין לאונרדו נגנים, זמרים וליצנים כדי לגרום לאשת הסוחר לחייך. לפי וזארי, לאונרדו עבד על היצירה כארבע שנים ומעולם לא השלים אותה ולא מסר אותה למזמין הדיוקן. העבודה על היצירה הסתיימה ככל הנראה בשלהי 1506 או ב-1507, אף כי ייתכן כי לאונרדו המשיך לעבוד על התמונה בהמשך, שכן תיאור מ-1508 מציג אותה כ"לא גמורה".
בשנותיו האחרונות שהה לאונרדו בצרפת, בחסותו של מלך צרפת פרנסואה הראשון. לאחר מות לאונרדו ב-1519 רכש פרנסואה את התמונה והוסיפה לאוסף המלכותי, שהפך מאוחר יותר לאוסף הלאומי הצרפתי, שעיקרו מוצג במוזיאון הלובר. כדי להתאים את התמונה למרווח בין החלונות בטירת פונטנבלו, הטירה בה הוצגה, קוצץ ממנה אינץ' מימין ומשמאל.
במהלך המאה ה-19, הרבה בזכות תיאורים ומאמרים נלהבים של כותבים צרפתיים, הפך הדיוקן לאחד המוצגים הנודעים ביותר במוזיאון הלובר.
ב-21 באוגוסט 1911 ניצל צבע איטלקי בשם וינצ'נצו פרוג'ה את השמירה הלקויה על היצירה, גנב אותה והחביאה. פרוג'ה שמר אותו למעלה משנתיים בביתו באיטליה, אך נלכד כאשר יצר קשר עם סוחר עתיקות מפירנצה והביע את רצונו להשיב את התמונה לידיים איטלקיות תמורת סכום של חצי מיליון לירות לצורך כיסוי ההוצאות. הציור הוצג במשך כשבועיים בגלריית אופיצי בפירנצה והועבר בחזרה למוזיאון הלובר ב-4 בינואר 1914.
על פרוג'ה נגזר בסופו של דבר עונש של שנת מאסר, כשקלות העונש מוסברת לעיתים תכופות בגל האהדה הציבורית באיטליה לגנב שביקש להשיב את התמונה למולדתה (פרוג'ה עצמו הצהיר כי התכוון תחילה לגנוב תמונה אחרת).
הסערה שחוללה הגנבה ומעצרו של הגנב הסעירו את דעת הקהל והעצימו במידה ניכרת את הפופולריות של הציור, שזכה לתשומת לב חדשותית רבה ברחבי העולם, ובעקבותיה גם לגל של התייחסויות בתרבות הפופולרית.
במלחמת העולם השנייה הוברח הציור, יחד עם מאות יצירות אמנות אחרות, ממוזיאון הלובר במבצע שאורגן על ידי סגן מנהל המוזיאון, ז'אק ז'וז'אר, והוסתר במהלך המלחמה במספר מקומות מחבוא ברחבי צרפת.
כיום מוצגת התמונה ב"סל דז אטה" במוזיאון הלובר שבפריז מאחורי זכוכית משוריינת עם חיישני אזעקה, לאחר שבמשך השנים היו מספר ניסיונות לגנוב או להשחית אותה.
מתוך ויקיפדיה (מחקתי כמה דברים שאני חושבת שהם לא קריטיים)
אומיגאד חשבו שזה פיקאסו?
קראתי שזה היה אצל איזה מישהו באיטליה ואז למוזיאון בפריז ואז עובד החזיר אותה לאיטליה, ואחרי איזה שנתיים השיבו לפריז
קראתי שזה היה אצל איזה מישהו באיטליה ואז למוזיאון בפריז ואז עובד החזיר אותה לאיטליה, ואחרי איזה שנתיים השיבו לפריז
יאפ
זה ממש מעניין! d:
כשלי אמרו את זה גם אני הייתי בשוק
זה ממש מעניין! d:
כשלי אמרו את זה גם אני הייתי בשוק