16 תשובות
היי אהובה דבר ראשון אם תרצי לפרוק לי האינסטגרם שלי הוא noyagreen7824 תמיד מוזמנת❤ גם אני הרגשתי ככה עד לפני כמה חודשים ואז פשוט מצאתי את הדברים האלה שמשמחים אותי ,הרבה אנשים חדשים נכנסו לי לחיים מה שעזר לי מאוד עם התקופה הזאת , מצאתי לעצמי תחביבים חדשים שעזרו לי לנקות את הראש כמו כדורעף למשל אז מה שאני אומרת זה שתנסי למצוא את עצמך מחדש לגלות על עצמך דברים חדשים שאולי יעזרו לך להתמודד עם מה שאת עוברת
כמה*
תחכי*
אני ממש מזדהה איתך.. הכל יהיה טוב. בת כמה את ?
אנונימית
שואל השאלה:
^
נשמע מגוחך אבל 14
^
נשמע מגוחך אבל 14
אנונימית
בעזרת השם הכל יהיה בסדר❤
אני מצטערת לשמוע שאת מרגישה ככה.
חשוב שאת תהיי עם ביטחון עצמי.
תדברי על זה עם מישהו שאת אוהבת
וסומכת עליו,תשתפי את מה שאת מרגישה.
תחשבי על זה שאת הולכת לבית הספר
בישביל לקבל תעודת בגרות והעתיד שלך.
בעזרת השם במהלך החיים יהיו לך עוד
כלכך הרבה הזדמנויות להכיר אנשים
וחברים חדשים,בצבא,בלימודים בתואר,בעבודה.
אני מצטערת לשמוע שאת מרגישה ככה.
חשוב שאת תהיי עם ביטחון עצמי.
תדברי על זה עם מישהו שאת אוהבת
וסומכת עליו,תשתפי את מה שאת מרגישה.
תחשבי על זה שאת הולכת לבית הספר
בישביל לקבל תעודת בגרות והעתיד שלך.
בעזרת השם במהלך החיים יהיו לך עוד
כלכך הרבה הזדמנויות להכיר אנשים
וחברים חדשים,בצבא,בלימודים בתואר,בעבודה.
אני בסביבות הגיל שלך,את מוזמנת לדבר איתי בפרטי מתי שאת רוצה,אני מזדהה איתך יודעת כמה שזה קשה,אבל תנסי לעשות דברים שאת אוהבת אפילו אם זה משהו קטן,לצאת לאכול גלידה,לנסות להכיר חברים חדשים בעצמך,אולי לעשות הליכה,לשמוע מוזיקה,ואני תמיד פה בפרטי❤
שואל השאלה:
^
תודה :)
^
תודה :)
אנונימית
היי
נשמע שאת תקועה בלופ, ואני אומר את זה מניסיון עבר ויודע בדיוק איך את מרגישה.
לא נעים ולא כיף והרבה כאב.
מה שהייתי ממליץ לך לעשות זה:
מבחינה מחשבתית - לנסות להיות הצופה של המחשבות במקום להזדהות ולקבל כל אחת מהן כאמת, תנסי אפילו מדיטציות, תנסי לדמיין מדי יום את החיים שאת רוצה שיהיו לך ותתחילי לכתוב אפירמציות, יעזור לך לשנות את קו החשיבה השלילי ולצאת לחופשי.
רגשית- תקבלי את הרגשות בכל מצב גם כשהכי כואב, אל תלחמי בהם, ותפעלי מדי יום על מנת להשתפר. שזה אומר לעשות גם דברים שאת אוהבת, לקרוא, לצייר, שירים, כל תחביב כזה ואחר. תראי סרטונים מקדמים של מוטיבציה, תחפשי מידע באינטרנט, תחפשי ממקום של פתרון ולא רק בעיה.
אנושית- תביני שזה שלב, גם אם זה נראה שלא יעבור בחיים, תאמיני לי שאני יודע איך זה מרגיש, תדעי שזה עובר ואת תסתכלי אחורה ותראי שעברת את זה בעתיד כמו גדולה. זה נועד לחשל אותך, גם אם את לא אוהבת בית ספר זה הכי מובן בעולם, המלצה שלי היא בעתיד להוריד קצת מקצועות ויחידות כדי לפנות לך יותר זמן לנפש, כמובן שהחלטה שלך אבל אני העדפתי לעשות 3 יחל מאשר לשרוף את עצמי, ואם אצטרך אשלים למרות שלא מאמין, האחרון כמובן רק המלצה ותחשבי!.
תעשי דברים שאת אוהבת מדי יום, תתחילי להתאמן אפילו אם זה בבית, זה עוזר לחרדות וכו, תביני שחרדות ודיכאון זה רק קו מחשבות שהשתבש ומבחינה רגשית הזהדת איתו לאורך זמן.
לכל שאלה אני פה בפרטי גם!!
אם תרצי המלצה לספרי עזרה עצמית מוזמנת לשלוח הודעה❤ יהיהבסדר אני מבטיח.
נשמע שאת תקועה בלופ, ואני אומר את זה מניסיון עבר ויודע בדיוק איך את מרגישה.
לא נעים ולא כיף והרבה כאב.
מה שהייתי ממליץ לך לעשות זה:
מבחינה מחשבתית - לנסות להיות הצופה של המחשבות במקום להזדהות ולקבל כל אחת מהן כאמת, תנסי אפילו מדיטציות, תנסי לדמיין מדי יום את החיים שאת רוצה שיהיו לך ותתחילי לכתוב אפירמציות, יעזור לך לשנות את קו החשיבה השלילי ולצאת לחופשי.
רגשית- תקבלי את הרגשות בכל מצב גם כשהכי כואב, אל תלחמי בהם, ותפעלי מדי יום על מנת להשתפר. שזה אומר לעשות גם דברים שאת אוהבת, לקרוא, לצייר, שירים, כל תחביב כזה ואחר. תראי סרטונים מקדמים של מוטיבציה, תחפשי מידע באינטרנט, תחפשי ממקום של פתרון ולא רק בעיה.
אנושית- תביני שזה שלב, גם אם זה נראה שלא יעבור בחיים, תאמיני לי שאני יודע איך זה מרגיש, תדעי שזה עובר ואת תסתכלי אחורה ותראי שעברת את זה בעתיד כמו גדולה. זה נועד לחשל אותך, גם אם את לא אוהבת בית ספר זה הכי מובן בעולם, המלצה שלי היא בעתיד להוריד קצת מקצועות ויחידות כדי לפנות לך יותר זמן לנפש, כמובן שהחלטה שלך אבל אני העדפתי לעשות 3 יחל מאשר לשרוף את עצמי, ואם אצטרך אשלים למרות שלא מאמין, האחרון כמובן רק המלצה ותחשבי!.
תעשי דברים שאת אוהבת מדי יום, תתחילי להתאמן אפילו אם זה בבית, זה עוזר לחרדות וכו, תביני שחרדות ודיכאון זה רק קו מחשבות שהשתבש ומבחינה רגשית הזהדת איתו לאורך זמן.
לכל שאלה אני פה בפרטי גם!!
אם תרצי המלצה לספרי עזרה עצמית מוזמנת לשלוח הודעה❤ יהיהבסדר אני מבטיח.
שואל השאלה:
^
תודהה רבה אתה לא מבין כמה אני מעריכה את זה❤
אני דיי ניסיתי את האימונים אבל זה לא צלח בגלל ההפרעות אכילה שלי וזה לא שאני שונאת בית ספר פשוט יש לי חרדות מאנשים אני בכלל לא אוהבת להיות במקום עם מלא אנשים וזה גם סוג של קשור לחרדה החברתית שלי
^
תודהה רבה אתה לא מבין כמה אני מעריכה את זה❤
אני דיי ניסיתי את האימונים אבל זה לא צלח בגלל ההפרעות אכילה שלי וזה לא שאני שונאת בית ספר פשוט יש לי חרדות מאנשים אני בכלל לא אוהבת להיות במקום עם מלא אנשים וזה גם סוג של קשור לחרדה החברתית שלי
אנונימית
שואל השאלה:
^
אני מנסה
^
אני מנסה
אנונימית
תקשיבי, תעשי קודם כל רק מה שאת אוהבת אל תלכי למקומות שעושים לך לא טוב כמו העבודה שלך,תתחילי לעשות לך שגרת יום קבועה ותנסי לעקוב אחריה עמה שיותר, תזמי פגישות עם חברים אל תחקי שיציעו לך
תעשי פרוייקטים, תקראי ספרים, תעזבי את הנייד לכמה ימים
מקווה שעזרתי!
תעשי פרוייקטים, תקראי ספרים, תעזבי את הנייד לכמה ימים
מקווה שעזרתי!
אני מבין אותך אני גם הייתי ככה, תשלחי לי הודעה בפרטי אני אעזור לך לגבי החרדה חברתית והכל ❤
אם באלך לפרוק הכל אני פה בשביל לעזור . תפני אלי לפרטי ואעזור לך
❤
❤
זה רק תקופות יעבור לך זה רק תקופה
היי אנונימית יקרה,
שומעת בדבריך שאת מתמודדת עם מחשבות שמציפות אותך בתחושה שאין טעם לחיים, ומכבידות עליך כמו סלע ענק שיושב על הלב ומקשה עליך לנשום.
קוראת שאת מתקשה למצוא את הכוחות והמוטיבציה לצאת מן הבית, שאיבדת עניין בדברים שפעם אהבת לעשות... ואם הבנתי נכון, תחושת חוסר מוצא עולה בך ומייאשת אותך כשאת לא מצליחה למצוא משהו משמח "שיוציא אותך מזה".
יכולה לדמיין לעצמי את כובד הביקורת העצמית על כתפייך. אם הבנתי נכון, שנאה עצמית ותחושה שהעולם סביבך מתפורר משאירה אותך מרוקנת מכוחות וממילים.... כמה מורכב ומבלבל למצוא את המילים להסביר את הכאב שאת אולי חוששת שאיש לא יבין.
שומעת שאת מרגישה שהיקרים לך מאוכזבים ממך, שאת רחוקה ומבודדת מהם, מתארת את האכזבה העצמית מן הדחייה שאת חווה וכמה היא פוגעת בדימוי העצמי שלך. משערת שאולי עולה בך מחשבה שלא התכוונת לפגוע והלוואי שהיו מצליחים לראות מבעד לכעס שלהם את המצוקה שלך.
ולפעמים כשאנחנו חווים דיכאון לזמן ארוך, אנחנו יכולים להרגיש שלהיות שמחים זה "לא שלנו" וזה עשוי אפילו להיות מפחיד למרות הרצון לשים סוף לעצב.
מבינה ממך שאת מתמודדת עם כך כבר 3 שנים ואת מרגישה חסרת כוחות מן המאבק, יכולה לדמיין שלעצמי שהאמונה שאולי זה לא ישתנה מייאשת אותך מאוד.
כמה לא מובן מאליו שמצאת את המילים ובכל זאת עושה ניסיון נוסף להושיט יד לעזרה...
את לא חייבת לעבור את זה לבד. לפעמים לפרוק את הרגשות מוריד הרבה מן העומס שמציף את הלב.
אם את מרגישה שזה נכון לך, אני מזמינה אותך לצ'אט של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, לשיחה אנונימית, במרחב נטול שיפוטיות בקצב שלך ומתי שמתאים לך.
ויש לנו גם פודקאסט בנושא דיכאון- מה מוביל להתפרצות דיכאון, מה הופך אותו לנפוץ, ואיך אפשר להתמודד איתו ולא לתת לו להשתלט?
https://sahar.org.il/depression/
שלך,
מתנדבת סה"ר.
שומעת בדבריך שאת מתמודדת עם מחשבות שמציפות אותך בתחושה שאין טעם לחיים, ומכבידות עליך כמו סלע ענק שיושב על הלב ומקשה עליך לנשום.
קוראת שאת מתקשה למצוא את הכוחות והמוטיבציה לצאת מן הבית, שאיבדת עניין בדברים שפעם אהבת לעשות... ואם הבנתי נכון, תחושת חוסר מוצא עולה בך ומייאשת אותך כשאת לא מצליחה למצוא משהו משמח "שיוציא אותך מזה".
יכולה לדמיין לעצמי את כובד הביקורת העצמית על כתפייך. אם הבנתי נכון, שנאה עצמית ותחושה שהעולם סביבך מתפורר משאירה אותך מרוקנת מכוחות וממילים.... כמה מורכב ומבלבל למצוא את המילים להסביר את הכאב שאת אולי חוששת שאיש לא יבין.
שומעת שאת מרגישה שהיקרים לך מאוכזבים ממך, שאת רחוקה ומבודדת מהם, מתארת את האכזבה העצמית מן הדחייה שאת חווה וכמה היא פוגעת בדימוי העצמי שלך. משערת שאולי עולה בך מחשבה שלא התכוונת לפגוע והלוואי שהיו מצליחים לראות מבעד לכעס שלהם את המצוקה שלך.
ולפעמים כשאנחנו חווים דיכאון לזמן ארוך, אנחנו יכולים להרגיש שלהיות שמחים זה "לא שלנו" וזה עשוי אפילו להיות מפחיד למרות הרצון לשים סוף לעצב.
מבינה ממך שאת מתמודדת עם כך כבר 3 שנים ואת מרגישה חסרת כוחות מן המאבק, יכולה לדמיין שלעצמי שהאמונה שאולי זה לא ישתנה מייאשת אותך מאוד.
כמה לא מובן מאליו שמצאת את המילים ובכל זאת עושה ניסיון נוסף להושיט יד לעזרה...
את לא חייבת לעבור את זה לבד. לפעמים לפרוק את הרגשות מוריד הרבה מן העומס שמציף את הלב.
אם את מרגישה שזה נכון לך, אני מזמינה אותך לצ'אט של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, לשיחה אנונימית, במרחב נטול שיפוטיות בקצב שלך ומתי שמתאים לך.
ויש לנו גם פודקאסט בנושא דיכאון- מה מוביל להתפרצות דיכאון, מה הופך אותו לנפוץ, ואיך אפשר להתמודד איתו ולא לתת לו להשתלט?
https://sahar.org.il/depression/
שלך,
מתנדבת סה"ר.