פריקה... אני מרגישה שבנים רק מאכזבים אותי.

אני יודעת שאני מכלילה, ואני מנסה לגרום לעצמי להפסיק. אני ממש לא אוהבת את עצמי על זה שאני מכלילה את כל הבנים אבל קשה לי לדמיין משהו אחר.
אני מרגישה שכולם לא רציניים, ילדותיים.
לא רגישים, שלא יבינו אותי לעולם. כאלה שינפנפו את הרגשות שלי, מדברים רק על מה הם אוהבים בבחורה, בלי שום עומק.
שיזלזלו בי, יסננו אותי. אני מרגישה שאין אף בן בחיים שלי שאני יכולה לסמוך עליו כרגע, ואני מאבדת תקווה בבנים.
כנראה בגלל הבנים בשכבה שלי... הם היחידים שאני מכירה וזה ה"סוג" שלהם.
ואני חושבת שככה כל הבנים, אפילו שאני יודעת שזה לא נכון אני לא יכולה להפסיק לחשוב שזה סוג הבנים שיהיו לי בחיים, שיש לי בחיים עכשיו, ואני מפחדת שזה תמיד ישאר ככה, אפילו שהכל בראש שלי, זה לא עובר.
כנראה כי זו הגישה היחידה שהכרתי מבנים כל החיים שלי, חוץ מבערך שניים, שהם בכלל לא אוהבים בנות אז אין לי מה לעשות איתם בקטע הזוגי.
אני ממש מצטערת אם העלבתי מישהו! זה לא מכוון אישית לאף. אחד.
עריכה- אני לא מחפשת אהבה, אלא אני פשוט מסתכלת קדימה ואני מודאגת כי אני פשוט מרגישה שהמצב לא ישתפר