אני מאוד, מאוד כבדה

את צריכה לא לחשוב ולאמר כן ישר הבעיה שלך שאת חושבת יותר מדי

נראה לי שזה האופי שלך פשוט אבל את יכולה לנסות להיות יותר ספונטנית

הכל תקופתי בחיים (לפי דעתי לפחות).
יהיו תקופות שבהן תזדקקי לחברה וכאלה שתצטרכי להתרחק מאנשים קצת.
תעשי את מה שאת חושבת שנכון לך.

גם אני ככהה. אני פשוט רגילה, אין לי חשק לצאת מהבית כשהמיטה והמזגן קוראים לי.
אני חושבת שזה עניין של הרגל, אם לא תצאי מאיזור הנוחות שלך ותתחילי לצאת אז אף פעם לא יהיה לך כוח לצאת. גם אם זה חלק מהאופי, זה לא בהכרח דבר רע:)

אוסיף ואומרר, כמו שאמרו פה, שכן אנחנו מסוג האנשים שחושבים יותר מדיי. את לא מבינה היה לחברה שלי יום הולדת אני במשך ימים התלבטתי אם ללכת, אמרתי לעצמי שלא, בסוף הלכתי בדקה ה90 ונהנתי. תלכי גם אין לך כוח, עדיף את זה מאשר כל החשיבה המעייפת הזו

זו רק תקופה! אל תידאגי

לטפל בזה לא להכחיש
תנסי למצוא מה שעושה לך אושר, מה שנותן לך כוח לקום על הרגליים
כל פעם כן לנסות לעודד את עצמך לקטם ולצאת עם חברים
תודיעי להם על המצב שלך והם יעזרו בטוח! 3>>

חשבתי שדברת על משקל בהתחלה...
והאמת שגם אני ככה, אבל אני פחות או יותר מכריחה את עצמי לפעמים כן לזרום אבל אז אני רואה שאני באמת נהנית, תנסי לראות מה סדר העדיפויות שלך ואל תהססי לפעמים להכריח את עצמך אם את יודעת שתהני.
ותאמיני לי שיש אנשים זורמים ויש פחות, אבל מה שאת מרגישה הוא תקופתי וברגע שתתני לעצמך להשתחרר את תראי את זה, זה רק עניין של כוח רצון להשתנות.

אל תחשבי יותר מדי
בעצם אל תחשבי בכלל
פשוט תגידי כן גם אם את לא רוצה תנתקי את עצמך מהדברים שמלחיצים אותך ופשוט תהני
חיים פעם אחת

אני מזדהה איתך, אבל חברות שלי מוציאות אותי בכוח מידי פעם.
אצלי זה תמיד ככ, אני מהססת הן מוציאות אותי בכוח לבלות ואז אני דמחה שיצאתי איתן
תנסי גם ככה, תתני לחברות שלך להוציא אותך, ואת תראי שעם הסמן תשתחררי

אני הייתי בדיוק כמוך, לא הייתי מנסה לצאת מגבולות הנוחות שלי ותמיד הייתי מתלוננת שרע לי. תחשבי רגע, מה זה שווה? יכול להיות שאת לא נהנית מהחיים כי שכחת איך זה מרגיש?
פעם אחת חברה התקשרה אליי והציעה לי לצאת עם כמה חברות אחרות והחלטתי מבלי לחשוב, לומר כן. מחקתי לשניה את כל הסיבות למה לא מהראש שלי- כי אני עייפה, כי לא בא לי לראות אנשים, כי אני מובכת מהמראה שלי, הכל, התמקדתי בהווה לשניה ושכחתי מהעתיד, למרות שאולי אתחרט על זה כשאנתק את הטלפון. לא נתתי לעצמי לוותר- הכרחתי את עצמי, פעם אחת, לצאת החוצה. ונהנתי. אני לא אשקר, אולי לא הרגשתי בנוח כל הזמן ואולי עדיין רציתי לחזור הביתה מדי פעם בזמן היציאה, אבל זה יותר טוב מלשבת בבית ולהתבוסס ברחמים עצמיים. ממליצה לך לנסות לומר כן, פעם אחת מבלי לחשוב על זה. פשוט להכריח את עצמך לצאת מהבועה הקטנה שלך. מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? לא תהני ותחזרי הביתה?
ויודעת מה, גם אם תרגישי אותו חרא וזה לא ישפר את ההרגשה שלך בכלל, לפחות ניסית. תעשי את זה כמה פעם ברצף. לי עזר פשוט להתמקד בהווה וסוג של "לשכוח" שאני מתחייבת לצאת החוצה.

גם אני מאוד כזאת. באמת, מאוד מזדהה. אחד מדברים העיקריים שמכניסים אותי לדאונים וגם לדיכאונות:(
אני כרגע מאוד בתקופה של נלחמת עם זה.
החלטתי לדוגמה שאני לא אומרת לא יותר לשום הצעה שאני מקבלת לצאת מהבית (חוץ מיום/יומיים לפני מבחן)
כבר אין כל כך הצעות, וגם לא ככ חברים. כי אני מאוד כבדה, לא מגיעה ומרוחקת.
אבל אני עובדת עם מה שיש ובימים האחרונים יצאתי וראיתי אנשים יותר מאשר בחודשים האחרונים
מציעה לך להילחם בעצמך ובתכונה הזאת (כמובן במידה וזה מפריע לך)
פה בשביל לדבר
הכי קל עם מי שמזדהה איתך;)

את פשוט צריכה לעשות שינוי.


את באה לסרט?"

גם אם לא בא לך ואין לך כוח את אומרת:

"יאללה זורם, אני אקנה פופקורן."

את מבינה? את צריכה לשנות את המיינדסט מ" לא משנה, אין לי כוח, אני עיפה,אני פוחדת, זה מסוכן, לא בא לי"
ל- "אכול ושתה כי מחר תמות". כי החיים קלים ואת צריכה לנצל אותם.

גם אני ככה

יש לי חבר מעצבן כמוך, הוא אבל אחרי אלף שכנועים מגיע, את נראית סתם מעצבנת

אני ככ ככה, באמת. גם כבדה ולא זורמת אבל השנה אני מנסה לצאת לפחות פעם ב עם חברה או שלוש שאני באמת מרגישה יחסית בנוח לידן, זה לא קורה הרבה בכלל. תנסי לעשות את הזרימה הזאת כשחברה מציעה להפגש, מה יש לך כבר להפסיד או לעשות במקום? תנסי ותראי מה יצא מזה, יכול להיות שגם משהו טוב, בהצלחה.

הכל בחיים זה תקופות!!! גם כשהכל נראה לך כזה גרוע זה רק בראש שלך, תנסי לזרום טיפה יותר לדעתי ואת תביני כמה תהני!!

אז, זה לא אומר כלום