אם לפי האמונה היהודית

וקצת הגיון, הבן אדם לא בעולם יותר
זה כואב

שואל השאלה:
לא ברור אבל למה נניח לא שמחים בשמחתו שנשמתו כאילו השתחררה וכבר לא נמצאת בגבולות העולם המזעזע הזה

זה עדיין כואב ועצוב, אבל אני מסכים שמאז שהבנתי שיש גן עדן אני פחות לוקח קשה דברים. יש כאלו שכן יש כאלו שפחות, יש אנשים רגישים, אחרי הכל התחברו לבן אדם ולנשמה שבו.

והוא עדיין מגיע למשפט וצריך לעבור אולי גיהינום בהתאם למעשיו.

גם אני חשבתי על זה

א. כי אי אפשר לדעת מה באמת קורה עם הנשמה של הבנאדם, וב. גם אם היא במקום טוב יותר תחשוב שזה בנאדם יקר ולא נראה אותו יותר אחרי שהוא נפטר, בחיים יותר. אני חושבת שזו סיבה מספיק טובה למה להתאבל

כי אתה כאוב שהאדם הזה לא יהיה לך יותר וגעגוע והכול
אבל אם כן תשים לב בלויות או אזכרות אנשים כן יגידו אחד לשני טוב לפחות עכשיו טוב לו שם למעלה, וכן מתנחמים בזה...

נגיד כשצדיק נפטר והולך למקום טוב למעלה, אנחנו בצער על הסתלקותו מאיתנו אך יודעים שהכל טוב ולכן אומרים שהצדיק הזדמן לישיבה של מעלה בתאריך כך וכך (יום הסתלקותו). תמיד בצער כשמישהו חשוב וטוב הסתלק מאיתנו, אבל גם יודעים שהכל טוב איתו למעלה.

כי עצם הפרידה מאותו האדם גורמת להם לבכות

לא תמיד היא עולה לגן עדן

כי זה כואב שאנשים מתים