2 תשובות
תחשבי על משהו או משהו שאת מעריצה יכול להיות גם דמות מצוירת ותנסי להיות כמוהה
הייתי מכור בצורה פסיכית למחשב. רק הגיל שינה את זה
באותו הנושא:
הייתה לי בעיית שתיה בגיל 12
זה התחיל מלהתחלק בבקבוק בירה עם חברים לבקבוק בירה לכל אחד לבירה לבד מדי פעם לבירה לבד כל יום ליין, לליקרים, לג'ין, לוודקה..
השתמשתי בזה כאמצעי בריחה, הייתי מסתובבת שיכורה ברחובות באמצע הלילה וזאת באמת הייתה נקודת שפל בשבילי.
ההורים שלי תפסו אותי שיכורה ואז הכריחו אותי להפסיק ועכשיו עברו כמעט שלוש שנים מאז שזה התחיל ואני מרגישה שהזמן עובר כל כך מהר..עברתי כל כך הרבה מאז, כל כך השתניתי אבל הצורך בזה לא השתנה.
אני מרגישה שאני מתבגרת מהר מדי ואף פעם לא יצא לי באמת ליהנות מהילדות שלי, הילדות שלי מלאה בעשן סיגריות ואלכוהול..
הכל התחיל רק מגיל 12 אבל זה הילדות בשבילי ואני מתגעגעת אליה כי פעם זה עוד היה תמים, לאט לאט התחלתי לשתות ולעשן גם לבד והכל התדרדר..אני מרגישה שהכל הולך מהר מדי ואני לא מספיקה לעמוד בקצב.
פשוט בא לי לברוח שוב לאלכוהול אבל אני לא רוצה לעשות את אותן טעויות..את האמת שאני כבר לא יודעת מה אני רוצה..אני פשוט כל כך אבודה..איך אני מוצאת את המוטיבציה לצאת מזה? אי פעם הייתם מכורים למשהו? הצלחתם לצאת מזה? אם כן, איך עשיתם את זה?
*****אני מטופלת, ההורים שלי מודעים לכל המצב שהיה ואני כבר ממש לא באותו המקום, אני רק מפחדת לחזור לשם..ממש משפיל אותי להעלות שאלה כזאת אבל חשבתי שאולי אנשים בסביבות הגיל שלי יכולים להסתכל על דברים מנקודת מבט דומה, אולי מישהו מזדהה אני לא יודעת..
השתמשתי בזה כאמצעי בריחה, הייתי מסתובבת שיכורה ברחובות באמצע הלילה וזאת באמת הייתה נקודת שפל בשבילי.
ההורים שלי תפסו אותי שיכורה ואז הכריחו אותי להפסיק ועכשיו עברו כמעט שלוש שנים מאז שזה התחיל ואני מרגישה שהזמן עובר כל כך מהר..עברתי כל כך הרבה מאז, כל כך השתניתי אבל הצורך בזה לא השתנה.
אני מרגישה שאני מתבגרת מהר מדי ואף פעם לא יצא לי באמת ליהנות מהילדות שלי, הילדות שלי מלאה בעשן סיגריות ואלכוהול..
הכל התחיל רק מגיל 12 אבל זה הילדות בשבילי ואני מתגעגעת אליה כי פעם זה עוד היה תמים, לאט לאט התחלתי לשתות ולעשן גם לבד והכל התדרדר..אני מרגישה שהכל הולך מהר מדי ואני לא מספיקה לעמוד בקצב.
פשוט בא לי לברוח שוב לאלכוהול אבל אני לא רוצה לעשות את אותן טעויות..את האמת שאני כבר לא יודעת מה אני רוצה..אני פשוט כל כך אבודה..איך אני מוצאת את המוטיבציה לצאת מזה? אי פעם הייתם מכורים למשהו? הצלחתם לצאת מזה? אם כן, איך עשיתם את זה?
*****אני מטופלת, ההורים שלי מודעים לכל המצב שהיה ואני כבר ממש לא באותו המקום, אני רק מפחדת לחזור לשם..ממש משפיל אותי להעלות שאלה כזאת אבל חשבתי שאולי אנשים בסביבות הגיל שלי יכולים להסתכל על דברים מנקודת מבט דומה, אולי מישהו מזדהה אני לא יודעת..
19 באוגוסט 2022, 00:19