אתם חשובים שאלוהים יותר כועס על הפריצות ועל חוסר קיום המצוות שיש היום בעם או יותר שמח בגלל החלק בעם שכן מקיים מצוות

אלוהים הוא כל יכול ואף אחד לא יודע מה הוא באמת רוצה. לכן אין טעם לנחש ופשוט עדיף לחיות כמה שיותר חיים טובים

שואל השאלה:
בסדר אבל לדעתך הוא יותר גאה בעם או כועס עליו

גאה בנו ששרדנו את כל מה שזרקו עלינו

אלוקים שמח בטוב, ומצטער על הרע

לדעתי ה' יותר כועס בגלל כל מה שהולך כאן
וזה רק אומר שאנחנו מתקרבים לגאולה
אבל לצערינו אם ניגאל ככה זה יהיה גאולה בשביל להציל את מי שכן שומר מצוות ולגמור את כולם....
באסה

נקווה שעוד כמה דורות המצב ישתנה ולא נצטרך את כל זה
להתפלל חזק על זה חברה!!!

אלוהים לא "שמח" או "כועס" או "מצטער" מהסיבה הפשוטה שהוא לא יצור חי. תפסיקו להאניש אותו.

^התורה עצמה עושה כך

^זה גם גרוע באותה מידה. זה מצביע על חוסר הבנה בסיסית של הקונספט של "אלוהים", הופך אותו ללא יותר טוב מאלים יווניים שגם להם מיוחסות תכונות. גם התכונות והרגשות על פיהן מוצג אלוהים מציגות אותו בצורה מאוד שלילית בהמון מובנים מה שגם מאוד לא הגיוני. בכל אופן זה חסר כל הגיון לנסות ולהפוך את הקונספט של "ישות אינסופית שלא מוגבלת על ידי שום דבר" לדמות עם רגשות ומחשבות.

^אני די בטוח שכשהשם כתב את התורה הוא די דייק. ושלא אכפת לו מעבודה זרה יוונית

^אתה בא אם הנחה מוטעית מראש ולכן מגיע למסקנה שאינה הגיונית. בני האדם הם אלו שתיארו את אלוהים בצורה הזאת. עם זאת אני מבין מדוע אנשי דת מנסים להאניש את אלוהים, מכיוון שרק כך ניתן להסביר מדוע הוא פועל. אחרת, אין שום סיבה שהוא יתערב בחיינו או בכלל שיהיה אכפת לו מאיתנו ואפילו אין שום סיבה שהוא בכלל ייצור את היקום מלחתחילה. כך שללא האנשה (חסרת היגיון ככל שתהיה) כל הרעיון ואבני הבסיס של הדת יקרסו, כיוון שכל הדת בנויה על הרעיון שאלוהים יצר את העולם, מתערב בו, אכפת לו ממה שקורה בו ואכפת לו מבני האדם (שכמובן כל הדברים האלה דורשים רצונות, רגשות ומטרות, שאלו תכונות אנושיות).
בכל אופן אני גם מדבר בעיקר על הקונספט של "אלוהים" ולא על המציאות, שהרי הדברים אינם עובדים ביחד.

אלוקים עצמו כתב כך בתורה, אמרתי כבר

שואל השאלה:
אז אתה לא מאמין בה' בכלל מה אתה רוצה מי שמאמין מאמין שהוא יכול להיות כועס או שמח ככה זה אמונה תמימה

גם מנקודת מבט של מאמין, לדעתי להאניש את אלוהים זה זלזול ברמה הכי גבוהה שיש. זה בעצם להתייחס אליו כאילו הוא מוגבל לרצונות ורגשות. ובכלל זה לומר שהוא באותה רמה של בני האדם, כשכמובן שהוא הרבה יותר מזה. את הישות העצומה והבלתי נתפסת הזאת משווים לבן אדם? זה לחלוטין זלזול.

כפי שאמרתי, הוא עצמו עשה כך

יותר שמח לדעתי
מי שלא כלכך הולך בדרך הנכונה זה מגיע מחוסר ידע אולי גדל וחונך ככה אולי אין לו מושג על החומרה של המעשים קשה לשפוט הוא יודע שאם הם היו גדלים כמו אלה שכן הולכים בדרך הנכונה הם גם היו הולכים
כמובן שלא כולם כולם אבל מספר מכובד
אני מניחה שהוא לוקח הכל בחשבון

האהבה של בורא עולם היא עצומה, הוא מקבל באהבה ובהבנה את ההתנהגות שלנו,
ובכל זאת קורה שהוא מעיף עלינו איזה צ'אפחה, ויש לזה כמה סיבות...

על מי שכופר הוא כעס פחות כי יותר קל לכפור כועס על הדובקים במצוות הוא יותר דן לכף זכות

מי שחושב שהוא מיוחד ועומד לכתוב
אף אחד מהם כי אלוקים לא קיים
פשוט סתום תפה

אלוהים לא יכל להיות שמח או עצוב. אלו תכונות אנושיות גרידא.
במקרא כל הפעמים שאלוהים כביכל "עצבני" זה על דרך המשל.

אנונימי ראשון:
תראה מה כותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה בפרק א':

"מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו כתובים באצבע אלהים יד ה' עיני ה' אזני ה' וכיוצא בדברים האלו? הכל לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות. ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כנויים הן שנאמר אם שנותי ברק חרבי, וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג? אלא משל, והכל משל... וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות, לא חיבור ולא פירוד לא מקום ולא מדה לא עליה ולא ירידה ולא ימין ולא שמאל ולא פנים ולא אחור ולא ישיבה ולא עמידה ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי ואין לו לא מות ולא חיים כחיי הגוף החי ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם לא שינה ולא הקיצה ו*לא כעס* ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אדם... והואיל והדבר כן הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים הכל משל ומליצה הן. כמו שנאמר יושב בשמים ישחק, כעסוני בהבליהם, כאשר שש ה', וכיוצא בהן, על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם. וכן הוא אומר האותי הם מכעיסים, והרי הוא אומר אני ה' לא שניתי, ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח היה משתנה וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם על כל זה". אלוקים הוא אחדות פשוטה, אין כל תואר כי אז היה ריבוי. המידות אלו דרכי התגלות שלו, אך לא הוא עצמו. והכעס והשמחה והכל זה משל, גם כשאומרים שאנחנו משפיעים לו נחת רוח הכל זה משל. גם שכתב אצבע אלוקים עיני ה' אזני ה' יד ה', דיברה התורה כלשון בני האדם (אך האמת היא שעיניים וכו' אצלנו זה המשל, ולא להיפך). התורה לא מגבילה את אלוקים ח"ו, זה אחד מעיקרי האמונה שהוא אינו גוף ואין לו דמות הגוף (מה שאומר שאין לו הגבלה).

שואל השאלה:
איך אין לו גוף אם הוא ברא את האדם בצלם ובדמות אלוהים. למה שאני אקשיב לרמבם אם כתוב לי בפירוש בתורה שה' יכול לכעוס על העם או לאהוב אותם

לא להבין את עניין הצלם כפשוטו. אתה צריך להקשיב לרמב"ם ולחכמים כי הם הבינו את התורה, אם אתה מאמין כי התורה היא רק כפשוטה כמו סיפור ילדים - תחשוב ככה (למרות שתיפח רוחו של אדם כזה על פי הזוהר), ואפילו בעיון בתורה אפשר להבין כי היא עצמה מעידה על עצמה שיש בה סוד ולא הכל רק פשט.

שואל השאלה:
אז למה שיהיה כתוב במפורש אם זה לא פשט? אני נוטה יות3 להאמין בפשט התורה

שואל השאלה:
כשמתחילים להתחכם עם ה"סוד" זה מתרחק לדעתי יותר מדי מהכתוב ופשוט חסר ביסוס

יש מלא משלים ודימויים בתורה
גם מבט על פשט הפסוקים נותן לנו הבנה שמדובר בחלום או משל.

^^ יש גם פשט, אחרת אתה יכול לזרוק את פירוש רש"י ואת כל ההשקעות של למידה של אנשים כאילו לא היה, אבל גם בעניין הפשט זה לא להבין מכך שיש לה' אצבע או יד וכדומה, אבל גם לא להבין מכך שח"ו יציאת מצרים לא הייתה קיימת, כי אחרת אתה יכול לומר שגם זה משל, יש גבול בין עניין המשל והפשט, פשט זה גם לא להבין כפשוטו אצבע אלוקים וכדומה לדעתי.

פשט זה רובד אחד של התורה, אבל לא כל הרבדים. התורה לא באה להורות לנו דבר אחד, אפילו בצורה יותר רחבה - זה לא בא לספר לנו רק את סיפורם של משה ובני ישראל. יש בתורה כמה רבדים וכמה פנים. עד כדי כך שתוכל לראות שפירוש אחד יפרש פסוק לגנאי ופירוש אחד יפרש לשבח, וזה גם בסוד "אז ראה ויספרה כו" מכוח צירוף התורה משאז"ל שהתורה הייתה כלי שעשועיו של הקב"ה בבריאת העולם ולכך אין לך דבר שלא רמוז בתורה. יש בתורה הרבה פנים והרבה רבדים, לא לכל פסוק יש פירוש אחד.

שואל השאלה:
אוקי אבל ה יכול לכעוס ולשמוח זה דבר בסיסי באמונה

^הכעס והשמחה כאן זה לא כפשוטו להבין את זה. אתה כן יכול לומר שמה שכתוב שה' כועס אמת בלשון בני אדם, ושבאמת יש לו אזניים ויש לו ידיים. אבל לא בבחינת אזניים שלנו, לא בבחינת ידיים שלנו ולא בבחינת כעס ושמחה שלנו. הכל זה הנהגות שבהן מתכסה. מה שכתוב שה' כועס הכוונה שהוא מתנהג בפורענות והבריות חוות את זה ככעס, אך זה לא שהוא באמת כועס. הגדרות כאלו מורות על התפעלות הבריות מההנהגה האלוקית.

שואל השאלה:
אבל כשהעם חטא הוא כעס אז איך אתה מסביר את זה. לא כלכך הבנתי את ההתחכמות מה הבעיה להגיד שהוא כועס

ברור שיש בעיה להגיד שהוא כועס. אין כאן שום התחכמות, כל מה שאמרתי לקחתי ממקורות קדושים (אני כמעט אף פעם לא אומר על דעת עצמי (כל עוד זה בלי להוסיף "לטעמי" וכיוצא באלו)) לומר שהוא כועס כפשוטו זו כפירה באמונת ישראל והגדרת האלוקה.

בנוגע לכשהעם חטא, כל פעם שאומרים "חרון אף" וכדומה, שוב, לא להבין את זה כפשוטו. ה' לא יכול לכעוס כי אין לו רגשות, הוא לא אדם, עד כדי כך שאין בנו תפיסה אליו כלל - לאלוקים כשלעצמו. זה הכל הנהגות והתפעלות הבריות. כי כל התפישה ותווך המחשבה שלנו יכול לקרות רק דרך גבול השכל, כך שרק דרך ההתפעלות שלנו נוכל לומר כך וכך שהבורא ברא אותי, כי השגת הבורא כשלעצמו ללא ההתפעלות האנושית מההנהגה - בלתי אפשרי. כי זה בסוד "לא מחשובתי מחשובתיכם, ולא דרכי דרככים". כשרשום דברים כמו "כעסוני בהבליהם" הכל בדרך המשל. אתה חייב להבין שיש בעיה גדולה בלומר על אלוקים שהוא כועס כפשט הדבר, כי אחרת - הוא לא יכול להיות אלוקים.

שואל השאלה:
למה לא

שואל השאלה:
אחי מותר לך לחשוב בעצמך אתה לא חייב להסתמך בכל דבר על מקורות אחרים

כי זה לתאר את אלוקים. ואם אלוקים היה ניתן לתיאור אזי הוא לא היה ללא גבול, ואם הוא ללא גבול זה אומר שהוא מוגבל וזה אומר שהוא לא סיבת כל הסיבת.

ברור שמותר לי לחשוב בעצמי ולהתבטא בעצמי - אך רק אם זה בנוי על מקורות נאמנים (כי אם לא זה יכול להיות שקר). אם אני מחדש דבר בתורה כרצוני שאין בו הסתמכות על מישהו מהימן - אסור לי (מותר לחדש ואף מצווה, כל עוד יש לזה שורש תקין ונאמן) ודווקא אבוי לי אם כך , הזוהר הקדוש מחמיר בזה מאד.

שואל השאלה:
אתה חרדי?

אתה יכל לא להסכים עם דברי חכמים אם אתה משמר את מסורת ישראל כך. (ראה את ההקדמה למורה הנבוכים) אבל, אלוהים בעל רגשות זה לא מסורת עמנו ולא עיקרון באמונתו (ראה 13 העקרונות).

וספר הזוהר הוא שקר.

^^ואני לא חרדי וגם לא מחשיב את עצמי כדתי (כי אני מאוכזב מאד בכלליות מהעולם הדתי והחרדי של היום(לא אומר שאין אנשי אמת, יש, פשוט מסיבות אישיות אני מאוכזב)). אני פשוט מאמין. אבל כן גדלתי בבית דתי, למדתי בגן חסידי ולמדתי (ואני לומד) במוסדות דתיים.

שואל השאלה:
אבל אם בתורה נראה שכן יש לו רגשות למה שאני אקשיב לרמבם שאומר שאין לו אם הוא בעצמו אומר שיש לו

מילקי עם חלב
יש הרבה מחלוקות בדברי חכמים, ואין בעיה אם לא להסכים בדברים מסויימים (אני בעצמי יש דברים שרבנים קבעו ואני לא מסכים איתם מסיבות אישיות). ואני לא בטוח מה הכוונה שלך בהסכמה... אז לא בטוח אם עניתי בהתאם לנאמר.

י"ג העיקרים, "ה' הוא אחד" כבר מזה אפשר להבין שאסור לייחס רגשות ומידות לה', כי אם כן - זה ריבוי. כי זה לא "ה'" ובנוסף לכך "הוא כועס". אלא זה רק "ה'" (אבל טכנית גם שם מורה על הגבלה וריבוי, ולכך נאמר לית לך שם ידיע).

באשר לזוהר, לא אכפת לי מה אתה חושב תשאר בדעתך, אני לא מסכים איתה, וכך או כך גם אם הוא שקר (חלילה!) זה לא סותר את כך שאסור לחדש דברים בתורה בלי שורש נאמן אחרת אתה יכול לפרש פסוק כאוות נפשך ולבגוד בשורשי חכמים, כמו היהודים המשיחיים.

שואל השאלה,
לא בטוח מה הכוונה שלך ב"הוא בעצמו אומר שיש לו" אז אענה על השאר -
בתורה לא נראה שיש לו רגשות, שוב, יש רבדים בתורה. אם אתה רוצה להבין את התורה כספר ילדים - עשה כפי רצונך. אני לא הולך להתווכח על מהימנותה של התורה.

שליו אני בצד שלך לא הבנתי למה ענית לי בול מה שכתבתי.

מילקי עם חלב:
אני לא כתבתי שספר הזוהר הוא שקר,. בנוגע לשאר הדברים שרשמת, אני הבנתי את ה"לא עיקרון באמונתנו" ככך שלא חייבים לחשוב שלה' אין רגשות (ואת הראה 13 עקרונות כהוכחה לכך, לכן הייתי חייב להגיב). כנראה שלא הבנתי נכון עכשיו והתכוונת שלומר שאלוקים שיש לו רגשות זה נוגד את אמונת ישראל. מחילה, לא הבנתי אותך נכון.

הכל טוב צדיק
כן חוץ מהזוהר

שואל השאלה:
אבל גם כתוב שה ברא את האדם בצלמו כדמותו

^שוב.. לא להבין את עניין הצלם כפשוטו. אם אתה רוצה להבין את העניין כפשוטו כאילו אלוקים מוגבל - עשה זאת, רק דע שאתה לא מאמין באמונת ישראל

שואל השאלה:
על פי מה החליטו את זה

בצלמו - בצלם אלוהים ברא אותו..
כן. זה לא צלם - פסל. הכוונה היא שאלוהים ברא את האדם ברוח הקודש כנבדל משאר בני האדם ואלוהים "העניק" לאדם דעת ושכל.

למה הזוהר הוא שקר

^^החליטו את זה על פי כך שזה בלתי אפשרי שלאלוקים יהיה צלם אנושי כי אם יהיה משמע הוא מוגבל, מה קרה לך חבר אני לא צריך לחזור על עצמי.