אתם חושבים שהכתיבה כבדה מידי?

אייכה:

בעודי עובר את מפתן שני העשורים,
עדיין תוהה אני עמוק, עמוק בפנים,
בנסיון להבין מה עשיתי? ומה נעשה?
מה פעלתי? ומה נשתנה?
על אדם בגיל מסוים לעצור עצמו, לשואל אייכה?
על אדם לתהות לעצמו, האם התרחקתי או התקרבתי אליך?
האם שיניתי מה שביכולתי?
או שמא השארתי בעיות עד תומי?
השקעתי ונתתי כפי הרצוי?
אולי פשוט התנהגתי כמו המצוי?
שאלות אבודות שמחכות לתשובה,
ועדיין הוא לא בא...
וכמה שלא ניסיתי, עדיין חודר בי מבעד לתריסים,
ועוד ועוד פרקים בחיים שרק מכסים...
ואני תוהה לעצמי האם התקדמתי? או שמא נשארתי במקום?
האם השתנתי? או שמא צנחתי ממרום?
עוד ועוד תהיות שלא נפסקות אלא רק מתגברות,
ובסופו של דבר על אדם להפסיק לתהות,
ופשוט, להתחיל לנסות,
להשקיע ככל יכולתו ברצונות,
לא בלנסות לרצות,
אלא בשאיפות שמתקדמות ובאות.
וגם אם לא יספיקם זה בסדר,
תמיד אפשר להמשיך בעוד חדר,
אך המטרה היא לזכור שהדלת פתוחה,
ושהשינוי כולו מתחיל בתודעה...