באמא שלי שאני לא דיכאוני או מחפש צומי פשוט אני חייב לומר את זה למישהו

אז הכרתי איזה מישהי אחת, אחת החמודות. יש לנו את אותו טעם במוזיקה ובסרטים וסדרות. אף פעם לא באמת היו לנו נושאי שיחה מעניינים של לשבת שעות ולדבר אבל תמיד היה בינינו את הכימייה הזאת, עכשיו היה לי קראש עלייה מפסח עד עכשיו בערך ולה היה עליי לפניי איזה חודש למשך חודש בערך, בכל מקרה פעם אחת דיברתי עם אחת החברות שלה ושאלתי אותה אם כדאי לי להגיד לה מה אני מרגיש, היא אמרה לי שכן ושגם לה יש קראש עליי אז הלכתי על זה. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, בכל מה שקשור בחברה בגיל צעיר אני חד משמעית מבין למה אנשים לא רוצים. הגיוני לחשוב שבאיזשהוא שלב אתם תפרדו כי הסיכויים שתתחתנו הם כמעט אפסיים אז עדיף למנוע את כל בזבוז הזמן והכאב של אחריי הפרידה, אז יום אחריי שהיא אמרה לי כן, היא אמרה לי שהיא לא בטוחה שהיא מוכנה לזוגיות ובאותו שבוע אמרה שהיא חשבה על זה ושהיא באמת לא מוכנה לזוגיות ואחריי כמה זמן גם איבדה רגשות. עכשיו מן הסתם שנפגעתי טיפה מכל הסיטואציה כי אני לא חושב שאיי פעם אני אהבתי מישהי כמו שאהבתי אותה ולחשוב על זה שכל החודשיים האלה פשוט נגמרו ברגע היה עובדה שקשה לקבל. היום היא הוציאה אותי מהקלוז בסטורי ולאחרונה היא כמעט ולא מדברת איתי או אפילו מסתכלת עליי ואני לא יכול שלא לחשוב שהיה לנו הרבה יותר טוב אם בחיים לא הייתי אומר לה.