אם סוף העולם יגיע באמת היום, אתם יכולים לעשות לי טובה קטנה? (קצת ארוך) (פריקה)

כן

אם סוף העולם יגיע כולנו נמות.
אם רק את תמותי, אני לא אדע שאת מתה, ואני לא אוכל לזכור אותך.
גם אם אני אזכור אותך- בסוף גם אני אמות. ואת לא עשית שום דבר בעל ערך אוניברסלי, ככה שאין סיבה לכך שנזכור דווקא אותך. לא עשית שום דבר שמצדיק זיכרון, וגם אם כן תעשי- את לא תזכרי בתור הבן אדם שאת רוצה שיזכרו, את תיזכרי בתור הדבר שאמרת או עשית. בין אם כך ובין אם אחרת- אין שום דרך לזכור את הבן אדם שהיית מאחר ואף אחד לא באמת מכיר אותך בתור בן אדם. אף אחד לא מכיר במהותך בשלמותה ומורכבויות שעושות אותך מי שאת. אפילו את לא יכולה לזכור את עצמך. את מורכבת יותר משניתן להכיל. כל אחד מאיתנו. אין לך משמעות מוחלטת או אובייקטיבית.
לא משנה מה תעשי- לעולם לא תוכלי לתאר את עצמך. לעולם לא תוכלי לכמת את עצמך או לחלק את עצמך.
המושג לקיום הוא מורכב.
אף אחד הוא לא לגמרי קיים בגלל שאף אחד לא מסוגל להכיר במלואו בבן אדם שאנחנו קוראים לו "עצמי".
אפילו עכשיו את לא באמת מכירה בעצמך.
את יודעת שאת מתארת את עצמך בצורה שבה היית רוצה להיראות, אך בתוכך את יודעת שזה לא כזה פשוט. את יודעת שזו לא את, זו הפנטזיה שלך. את מנסה לגלף את עצמך לצורה שיהיה לך קל להכיל.
נאום קצר וקולע בסטיפס שיגע באנשים וינציח אותך בתור הבובה המושלמת (אבל לא באמת) שהיית רוצה להיות.
אני מבינה את הרצון להזכר, אך במקומך הייתי מוותרת ומשלימה עם הדרך שבה העולם עובד.
את יכולה להשאיר מאחורייך משהו שאהבת או משהו שיהווה זכר להיותך, אך תזכרי ששום דבר הוא אינו נצחי.

אם סוף העולם יגיע אני אשתין על המורה למתמטיקה שלי בכיתה ט הבן שרמוטה