חברה טובה שלי אמרה לי שהיא לא מאמינה באלוהים

פשוט תכבדי את זה שהיא לא מאמינה באלוהים אני לא מבינה מה הבעיה

כי כנראה שאת מאמינה וזה טבעיי שזה מציק

אני באמת לא מבינה למה זה ככ מציק לך.
איש איש באמונתו יחיה

כנראה שלך זה חשוב אבל תזכרי שזה לא באמת משנה וזה בסדר כי זה שלך

בתור דתלשית אני אגיד לך שכמעט כל בנאדם בערך ניסה לחנך אותי ולהגיד לי "עזבי הכל מצוות וזה אבל לפחות תאמיני בו" אני מאמינה שזה ממקום "דואג" כי הם רואים בו ביטחון ואיך אפשר שלא להאמין בו אז גם את זה סותר את כל מה שאת מרגישה לכן קשה לך לקבל את זה

קודם כל תראי בכמה ערכים זה מתנגש
אם יסתבר שזה לא מפריע לך תמשיכי להיות חברה שלה

שואל השאלה:
טים צוצלי 1
אני מכבדתת אבל בלי סיבה אני חושבת רק על זה וזה נותן לי תחושה שזה פשוט לא נכוןן ואני לא יודעת למהה כי אני לא בנאדם כזה אני מכבדת כל אחד לא משנה מה הוא עושה ואיך הוא חי

שום דבר לא יקרה אם היא מאמינה או לא,
פשוט שאת תכבדי אותה ושהיא תכבד אותך

אני יכולה להבין למה זה מפריע לך... אני נתקתי קשר בגלל דבר כזה.... לא ממליצה וממליצה בו זמנית

אני לא חושבת שכדאי לך לנתק איתה קשר על זה. זאת דעה שלה ואת צריכה לכבד את זה.
למרות שזה מציק תנסי להתעלם מזה, בסוף לא יהיה לך אכפת מזה

כי את בן אדם טוב ומבינה שזה רע להיות כפוי טובה לבורא.

למה את מחפשת איך להשחית את הרגשות הנוכנות שלך שאמורות להיות אצל כל יהודי?

בהחלט ממליץ ךנתק את הקשר, כי אסור להתבחר לבחרה רעה (עייני במשנה תורה, הךכות דעות, פרק ו וגם בספר "מסילת ישרים", פרק ה).

אין לך מה לכבד מה שלא מכבד כבוד שמים, כי בזה אם פוגמת בכבודו של ה' יתברך, בו את מאמינה, כי זה מראה שדלא אכפת לך מכבודו אם לא אכפת לך אם מאמינו בו ושומרים ומצוותיו, או שחס ושלום לו.

זה בהחלט כן משנה אם אםד מאמין בעיקרי האמונה או לא, בזה תלויים חיי העולם הבא שלנו, כמו שכתוב במסכת סנהדרין, פרק "חלק", וזה מה שקובע האם מגיע לאדם יחס טוב או רע, כמו שכתב הרמב"ם בהקדמה לפירושו שם בפרק "חלק".

בכדי להיות דתי אמיתי צריך להיות חילוני קודם. תארי לך שמגיל 0 היית נכנסת בברית נישואין עם אדם, מחוייבות 100% עד לכל פרט קטן בחייך, זה חולני ולא אפשרי, מי שנשאר במצב הזה הוא לא בגדר אדם. כמו שאי אפשר להיות נשוי מבלי להיות רווק קודם לכן (חז"ל המשילו את מעמד הר סיני לטקס נישואין בינינו לבין השי"ת, והאמת, כפי שכותב הרמב"ם באיגרת לר' עובדיה הגר והמאירי במקום שלא זכור לי כרגע, כל אדם יכול לבוא בברית הנישואין הזו ולהיות ישראל מלא או להוציא עצמו מן הכלל כמין ואפיקורוס. יהודי מלידה פשוט מוחזק כבעל ברית וגוי מלידה מוחזק כאפיקורוס ומורד בו ית', אך אם יהודי מוכיח לנו שהוא כופר ומין הוא יוצא מהחזקה שלו כנאמן ונחשב כגוי ולהפך), כך אי אפשר להיות דתי *באמת* (ולא סתם רובוט שמקיים פרקטיקות כי כך אמרו לו, שלעבודתו אין שום ערך זו תורה שלא לשמה שנשארת שלא לשמה. גם לימוד תורה בצורת טייפ, מה שנקרא לא ללמוד 100 דפים במקום ללמוד דף אחד, גם לו אין ערך כלל) מבלי להיות לתקופה תם שלא יודע דבר (לא כופר, כפירה זה לחרוץ עמדה). ניסיון לחנוק את התמיהה של החברה שלך, למשל בכך שהיא תראה שמנתקים איתה קשר על שטות כזו בשם הדת (שזו לא הדת באמת), רק יגרום להסיט אותה מהדרך של השאלות על העולם, דרך שבסופו של דבר מובילה ישירות לאלוהים באמת ולא כאיזו רובוטית שהאלוהים שהיא עובדת הוא למעשה ע"ז. נמצא שתגרמי ליותר נזק מתועלת.

^^ זה רע לרצות שאדם ילך בדרך טובה ולא יהיה כפוי טובה למי שברא אותו?

^^ אז לכפור באלוקים - זה נעיין שטותי לנתק בשביל זה את הקשר?

^לא לכפור, להסתפק. כפירה זה לחרוץ עמדה, ומי שחורץ עמדה על כך שהוא אינו קיים בהכרח ולא ממשיך לשאול ולשאת ולתת על אמונתו - כזה הוא כופר, אפיקורוס, מין ומורד, ומצווה לנהוג בו ככל מה שחכמים ציוו לנהוג בשכזה, בין השאר לנתק איתו קשר ולנדות אותו. להסתפק באשר לקיומו של אלוהים זה דבר לגיטימי לחלוטין ואף מבורך, מטעמים שפירטתי למעלה.

^ ואיך תסביר שהקב"ה הקפיד על כך ובגלל שלח לנו את עמלק כמו שכתב רש"י על שמות יז, ז-ח?

מה עם דברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה, פרק ב, הלכה ג שכותב שנצטונו שלא לעלות על לבנו משחבה כזאת ולא נסיח דעתנו לכך משום הלאו של "ולא תתורו" (במדבר טו, לט)?

אימי יצאה בשאלה בצעירותה, ואחרי 4 שנים חזרה בתשובה ואף נהייתה חרדית (כיום אנחנו יותר כמו חרדים מודרנים מחמת שאבי עובד במחשבים והאינטרנט היה נגיש לנו תמיד). בזמן היותה חילונית היא הכירה חברים רבים (מידי), רובם ככולם חילונים אתאיסטים מבית או יוצאים בשאלה וכדו'. החברה היחידה שאמא שלי עדיין בקשר איתה היא אתאיסטית והם עדיין חברות טובות מאוד (למעשה הם כבר הכירו מילדות, אבל היו עוד הרבה שהכירה מילדות ובמהלך הזמן התנתק הקשר), אולם כבר לא נפגשו שנים מכיוון שהיא גרה בחו"ל. היא כבר לא בקשר עם החברות הדתיות/חרדיות שלה כבר שנים (כל אחת, כולל אימי עסוקה במשפחה שלה) ודווקא זו נשארה. אפשר להיות חברה טובה של אתאיסטית, רק צריך להיזהר שלא להיות מושפע.
(הערת ביניים, ניתן להתעלם: היא כן קצת מלחיצה אותי עם זה שהיא אומרת לאימי- 'תני לי אותו לשבועיים ואני מקלקלת אותו' בכדי לטעון שאמונה היא לא דבר חזק, וגם כי הבנתי שהיא ממש רוצה ילד רגוע, כי הילדים שלה די מושפעים חברתית. אבל סה"כ זה נחמד לראות אותן מדברות ולדעת שלאמא שלי נותרו חברות טובות, ויתכן שדווקא היא זו שתשאר לך בזמנים הקשים).

לא ביג דיל, תכבדי את האמונה שלה

^ בשביל כופרת כמותך לא ביג דיל שמישהי אחרת כופרת, כי את בעצמך כופרת.

בשביל אנשים נורמליים זאת כן בעיה גדולה, הכי גדולה שקיימת, זה שער ה-50 של הטומאה.

פפ.פ


שואלת השאלה אשמח אם תכתבי לי בפרטי