הכל פשוט נהרס זה פאקינג נזם אבל בשבילי זה היה הרבה הרבה הרבה יותר מזה

מאז שאני זוכרת את עצמי דמיינתי את עצמי עם נזם, זאת כאילו הגרסה החלומית שלי.
אז עשיתי, אחרי שנים שחלמתי על זה, ואז גיליתי שיש לי מצב רפואי שמאלץ אותי להוריד אותו..באמת שאני מתאבלת, בכיתי ובכיתי ובכיתי ואני יודעת שזה עניין כזה קטן אבל עברתי תהליך מטורף עם עצמי והכל התהפך וזאת הייתה ההתחלה של החיים החדשים שלי ועכשיו הכל נהרס ואני לעולם לא אהיה מי שרציתי להיות..שאלה יהיו הבעיות שלי בחיים כן? זה פשוט הכל ביחד ואני באמת לא מבינה למה הדבר הכי קטן לא יכול להסתדר לי.
המצב הנפשי שלי במצב מזעזע
(הכל טוב, אני בסדר ומטופלת.) מכל כך הרבה סיבות ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי..זה כאילו כבר אין טעם לנסות לשפר את המצב, להפוך את החיים למשהו שאני אשכרה יכולה לאהוב..פשוט לשקוע בחוסר אונים ושנאה עצמית ולתת לזה לחלחל כי אין ברירה אחרת, לא משנה מה אני עושה זה לא טוב מספיק בשבילי והעניין של הנזם פשוט הרס אותי, קיוויתי לפחות שאני אוהב את עצמי יותר איתו..
***שוב, אני לא יודעת איזה רושם קיבלתם מהמגילה המטומטמת הזאת אבל אני בסדר ואני מטופלת***
מה עושים? איך קמים אחרי שנופלים? איך מקבלים מוטיבציה להשתפר? זה נשמע כזה מטומטם אבל יש כל כך הרבה סיבות שקשה לי עכשיו, זה ממש לא מסכם את זה.