מה הייתם עושים אם היו אומרים לכם שאתם מאומצים ברגע זה ?

ממשיך עם החיים שלי אין כל כך ממה להתרגש

בוכה קצת
אולי הולכת לים לשמוע מוזיקה ולהבין מה קרה
חוזרת הבייתה ומחבקת את ההורים שלי

לא לא, אין סיכוי

מחפש את ההורים המקוריים ומקווה שהם עשירים

איפלו יותר טוב, אני לא מאמינה שיצאתי מהתחת של אמא שלי

לא הייתי מופתעת לול

לא אפשרי. אף אחד לא היה בוחר אותי

תמיד אמרתי את זה לאחים שלי
אבל כנראה ששמחה ועצובה בו-זמנית
כי זרקו אותי
אבל כי יש אנשים שבחרו בי להיות הבת שלהם אז מה אכפת לי

חוץ מזה לא נראלי שאמא שלי הייתה מאמצת ילדים זה לא שחסר לה (תאמינו לי יש לה רק 5 והיא מרגישה כאילו יש לה 40) ואני מבינה אחים שלי סיוט

שמחה מאוד, גם ככה המשפחה שלי חרא

הייתי נכנסת להלם אבל חוזרת לעצמי אחרי קצת זמן

כמו שברי אמר
מחפשת את ההורים הביולוגיים שלי ומקווה שהם עשירים

שזה מסביר הרבה

הייתי נכנסת להלם
הולכת לחדר וממשיכה בחיי

שמחה...אולי הם לא הומופובים ורוצים לחזור לקשר ואז תהיה לי משפחה שמקבלת אותי

הממ מגניב בבקשה שאבא שלי חתיך לא כמוך כי אין מצב שאני הבת של האינפנטילים חסרי יכולות התקשורת האלה. בערך

אומרת אוקיי וממשיכה כרגיל

הייתי אומרת להם תביאו הוכחות כי אני נראית מאוד דומה להורים שלי ודי לשקר לי

כלום, זה לא משנה לי משהו

הולכת לאניה למרות שאין לי מושג איפה היא גרה (אני רק יודעת שבגבעתיים) והיא גם לא מכירה אותי

גיליתי בגיל 17 את זה, לקחתי את זה מאוד קשה מהעבודה שהסתירו את זה ממני כל החיים והחשבתי את זה לשקר לכל דבר וגם מכל הסביבה. ולא כי יש לי בעיה עם ההורים אלא כי זה מאוד מאוד פגע בי שהסתירו את זה ממני כל כך הרבה זמן ועברה שנה מאז שסיפרו לי ואין יום שאני לא מפסיק לחשוב על זה וזה במקרה שלי גם הרבה עצבים.

בימים הראשונים התבודדתי מכולם והברזתי מהבית ספר ונסעתי לבד להירגע בכל מיני מקומות וסיננתי את כולם והייתי ממש עצבני ואני עד היום לא מעכל את זה כל כך. מאמין שיום יבוא ואלך לפסיכולוג