מה המטרה של הנאות בעולם אם זה לא מביא שמחה אלא רק הנאה רגעית ובסוף כולם מתים. אז מה הפואנטה בלהנות?

אם הוא נהנה מדברים לעיתים קרובות יותר,
אם תיקח בן אדם עם הרבה חוויות, חופשות, כסף, שמבלה המון ועושה דברים שהוא אוהב.
ותשים אותו ליד בן אדם שלא נותן לעצמו להינות, עני, לא משקיע בדברים האלה, עובד קשה כל היום, לא מבלה.
למי תחשוב שיש חיים יותר טובים?

נכון שההנאות מסתיימות, אבל ככל שהן תכופות יותר ככה אנחנו מסתכלים על החיים שלנו בכלליות כיותר טובים-יותר מוצלחים. ככה אנחנו לא מרגישים שאנחנו מזבזים אותם, כי בסופו של דבר יותר נוח לנו להסתכל על המכלול. ולא על חוויות קטנות.
זה נכון גם לתקופות רעות בחיים. קורים הרבה דברים רעים באותם ימים/ שבועות- 'אני בתקופה לא טובה'' למרות שכל הדברים האלה מתחילים ומסתיימים כשהם לפני עצמם, התחושה שלך עדיין שלילית.

שואל השאלה:
לא אומר שצריך לסבול ולהיות בדיכאון. פשוט צריך לחשוב על דברים רוחניים יותר וטובים לנשמה ופחות לגוף

אני חושב שכל עוד אתה פה תעשה את כל הדברים שאתה יכול להספיק, אפילו אם זה הנאה רגעית אילו חוויות שתזכור אפילו כל החיים. תעשה את הזמן שלך פה הכי כיף שיש וגם לאנשים סביבך, אל תחשוב על אחרי כי גם ככה הוא יגיע.

שואל השאלה:
rock
חייב להיות עולם הבא אין מציאות אחרת שאנשים יוולדו וימותו וייהנו ויסבלו חייבת להיות לזה סיבה והסיבה היא שכאן זה לא התכלית של העולם ואנחנו לא יודעים הכל. כי לאלוהים יש שיקולים משלו. ובעולם הבא יש רק טוב למי שעשה טוב בעולם הזה

אמונה ומצוות זה בסך הכל גורם למוח שלך להרגיש שעשית משהו חשוב. והמוח הוא חלק מהגוף שלך. לפי הפסיכולוגיה אין ממש דבר כזה 'נפש/ נשמה'

ואם אין אלוקים? מה אתה עושה במציאות כזו?

שואל השאלה:
אם אין אלוקים אז למה אנשים מתים ולמה יש בן אדם אחד שנהנה והשני שסובל? חייבת להיות סיבה לכל זה ויש מי שמתכנת את זה לפי שיקוליו וזה אלוקים. והעולם הזה זה רק מבחן קבלה לגן עדן או גיהנום. זה מפחיד אבל מה לעשות זה המציאות צריך להתמודד עם זה

כי ככה זה קיים. למה מה שמרכיב אותנו זה אטומים אטומים אטומים?
לא להכול יש סיבה, אני לא מנסה לייאש אותך או משהו, אבל זה לא כזה מופרך שזה פשוט קיום חסר תועלת.
זה יותר מפחיד אותי, בכנות. לעשות בלי מטרה, כדי לקבל כלום ועל הדרך לסבול.

ואם אין עולם הבא? אז פשוט נסבול?

כן צודק, בואו כולנו נשב בבית ונסבול, מה זה משנה מתים בסוף