מי שמתנדב במדא שאלה למטה

כן
תמיד
תנתקי רגשות ואת אף פעם לא אשמה תזכרי את זנ
בהצלחה

כן יש מלא, המקרה שאני הכי זוכר הוא בן אדם מבוגר מאוד עם דימנציה ומלא מחלות והוא לא זכר איך קוראים לבן שלו בכלל, והבן שלו התנהג אליו בצורה מדהימה למרות שהוא לא זכר אותו בכלל.. ואני באותו יום רבתי עם אבא שלי וזה גרם לי להרגיש נורא ואני באמת קיוויתי שלא יקרה לבן אדם הזה כלום

שואל השאלה:
אבל את אומרת שיש מקרים שהשאירו לך צלקות / רגשות אשם אז איך הצלחת להתמודד עם זה?

תקשיבי
אם טת באמת רוצב פירוט אז המקרה שאני הכי זוכרת זה ירי
ירו לבן אדם בפרצוף, אני באמת חשבתי שאני הולכת למות לא זוכרת למה
בשנה הראשונה שלי היו לי 3 החייאות ואני תמיד הרגשתי אשמה ושהייתי יכולה לעשות טוב יותר אבל לפעמים אין באמצ מה לעשות וצריך להשלים עם זה

רגשות אשם לא, בהחיאות אני יודעת שיש סיכוי קלוש ואם הוא מת זה לא שהרגנו אותו זה שפשוט לא הצלחנו להציל אותו. צלקות קצת בגלל שחלק מהמקרים קשים לא רק לראות אותם גם לשמוע אישה מבוגרת שכל החיים שלה לבד זה גם עצוב אבל לא היה משהו שצילק לי את הנפש באופן משמעותי

היו מקרים שגרמו לי לחשוב עליהם כמה ימים אחרי אבל לא רגשות אשם.

רגשות אשם לא ולא צריך להיות גם- עושים מה שיכולים ומה שקורה קורה
כן יש מקרים קשים שהיה לי קשה איתם אבל אני לא חושבת שיש משהן שממש צילק אןתי או משהו כזה

החייאות לא מוצלחות, אבל פשוט מנתקים את הרגש וממשיכים הלאה, כמה שנשמע אנוכי זאת הדרך היחידה חשרד מבלי להפגע

יש הרבה מקרים שנשארים איתך אחר כך גם אחרי הרבה זמן אבל אשמה לא הרגשתי אף פעם... כמו שאמרו מעליי גם אם ההחייאה לא הייתה מוצלחת למשל זה לא אשמתי ואני יודעת את זה ולכן חשוב להפריד רגש מהמקרה ולעבור הלאה