אנשים אני יודעת שזה ארוך אבל בבקשה תכנסו אני צריכה עזרהה

אז יש לי ידיד, שהוא העצם חבר ממש טוב שלי כבר בערך שלוש שנים.

עכשיו אני טיפוס דעתן, אני מביעה את דעתי, אני עומדת על שלי, יש לי ביטחון עצמי, יש לי חוזק(נפשי), ואם נגיד אראה מצב שבו מישהו "מתבריין" למישהו אני מיד אעצור את זה.

עכשיו עם זה באים חסרונות ויתרונות עם התכונות האלה, ואני מודעת לזה ואני מודעת לעצמי, יש לי הרבה מודעות עצמית.
עכשיו אני והידיד שלי באותו חוג ובאותה כיתה, והיום בחוג הוא אומר לי:
בואי נעשה שכל אחד אומר משהו לשני לשנה הבאה שהשני צריך לשפר.
ואמרתי אוקיי נשמע לי אחלה, ואמרתי לו שחדעתי הוא צריך לנסות להיות קצת פחות תחרותי, באמת חשבתי בשבילו, ושזה ייעשה לו טוב ויגרום לו הרגיש פחות לחץ אם הוא יפסיק לנסות להיות מקום ראשון כל הזמן.
והוא אמר לי: שפחות תביעי את דעתך בכיתה.

עכשיו דבר ראשון, נפגעתי, כי הוא החבר הכי טוב שלי והוא באמת בין היחדים שמכירים אותי ממש טוב, ומכירים את כל הצדדים שבי, ובוחרים להיות חברים שלי.
דבר שני, זה מאוד הכעיס אותי כי זה כמו שאני הייתי מבקשת ממנו להפסיק ללמוד(הוא מאוד בקטע של ללמוד, הוא מאוד משקיע, לפני כל מבחן הוא לומד שעות על גבי שעות, ואנחנו כולה בכיתה ט), הרי הוא לא יכול להפסיק להיות עצמו, ואני אישית בן אדם שמאוד חשוב לי להביע את דעתי בכיתה, בבית, ובחיים בכללי, זה מי שאני.
אבל זה גם נובע בקטע של, נגיד הייתה פעם בהפסקה שקראתי ספר בכיתה והקבוצה של הערסים של הכיתה ישבו מאחורי והתחילו לדבר על המורה שלנו להיסטוריה, שממש נחמדה אליהם תמידד.
ולא קראו לה מטומטת או משהו, הם אמרו עליה זו*ה, כ*בה... ועוד דברים שלא בא לי להגיד.
אחרי כמה דקות כבר לא יכולתי לסבול את זה כי זאת באמת מורה טובה, ומעבר לזה, היא פאקינג בן אדם!
אז הסתובבתי אליהם וצעקתי(יותר נכון אמרתי בקול תקיף): איך אתם מדברים?!
מה נסגר?? למה אתה מדברים ככה? תפסיקו לדבר ככה!

אז כן, אני לא טיפוס שיושב בצד וצופה, אני מאוד שותפה להכל, ותמיד יש לי מה להגיד, ואני מודה לפעמים אני נכנסת בתזמון לא נכון ואנו משתדלת לעצור את עצמי, אבל עדיין, מי הוא שיגיד לי להפסיק להביע את דעתי?!
וזה לא רק זה! נגיד אמרתי לו שאני ניראלי גם ארשם למדא(הוא בדיוק נרשם למדא) והוא אמר לי: זה דורש הרבה עבודה.
עכשיו הטון שלו ואיך שהוא הסתכל עלי זה פשוט הוא לא רצה אותי שם...