תקשיבו אני מרגישה שקשה לי

^^^הם אף פעם לא עוזרים
ואני מבינה אותך, גם אני מרגישה ככה

שואל השאלה:
את צריכה לדבר?:> אני פה אם את צריכה!!

^לא זה בסדר תודה3>
אם את רוצה את יכולה לשלוח לי הודעה בפרטי3>

1. אם את רוצה הפרטי פתוח (: 3>
2. את יכולה להכין יומן ולכתוב לו את כל מה שעובר עלייך או לפתוח קבוצה רק שלך בוואטספ ולכתוב שם הכל
3. את יכולה לדמיין שאת הרבה יותר גדולה ממה שאתה ואז את כאילו אמא של ילדה בגילך עם הבעיות שלך ולתת עצות בתור האישה הבוגרת הזאת לי זה עזר מאוד
4. שתדעי שתמיד יש תקופות רעות ובסוף כל תקופה רעה יש תקופה הרבה יותר טובה
5. מפה אפשר רק להשתפר
6. אני מאחלת לך בהצלחה עם זה 3>

היי לך יקרה,
שומעת בדבריך כמה את מתוסכלת מכך שאת דואגת לאחרים אך הם אינם מתעניינים בך בחזרה.
אם הבנתי אותך נכון את מרגישה מעוקה כבדה כמו סלע גדול על הלב מכך שאת צריכה להתמודד עם בעיות מורכבות לבדך ובנוסף להיות זמינה לבעיות של אחרים, ומרגישה חוסר נעימות לסרב לבקשות שלהם כשזה פחות מתאים לך.
קוראת שחווית אכזבה מן הפסיכולוגית ואת מתקשה כעת לפנות שוב לאמא, ושאדם שניצל את מה שסיפרת לו פגע לך ביכולת לתת אמון.
יכולה רק לדמיין לעצמי עם כמה כאב את מתמודדת לבדך, וכמה מכבידה התחושה שאינך יכולה לשתף בכך איש... כל כך מכבידה עד שאת מתבטאת אותו באופן פיזי ומרגישה רצון לגמור את חייך.
לפעמים כשאנחנו מוצפים בכל כך הרבה כאב ומרגישים שאנחנו לא יכולים לשתף בו אף אחד, זה עלול לגרום לנו להרגיש שנאגר בנו כל כך הרבה עד כדי שאנחנו מרגישים שלא יכולים לשאת זאת עוד... אולי בכל זאת יש מישהו שתוכלי לפנות אליו ולפרוק? אולי כדאי לשתף את אמא בתחושותייך?

אני מזמינה אותך לצ'אט בעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, במרחב ללא שיפוטיות ובאנונימיות.
אנחנו מחכים לך שם, בקצב שלך ומתי שמתאים לך.

שלך,
מתנדבת סה"ר.