איך לא להרגיש בדידות עזרה בבקשה ?

יש לך מסגרת כלשהי?

שואל השאלה:
כן אני בתנועת נוער

תנסי לחזור עם חברים מהבית ספר והתנועת נוער
לנסות להתחבר אליהם
אני לא מאמין שיש להם סיבה לשנוא אותך

מה עם עבודה?

שואל השאלה:
אני לא מצאתי עבודה אני בת 15 אז לא מקבלים לכל עבודה בגיל שלי :(

יכול להיות מלצרות
ניסית? ממש צריך

שואל השאלה:
ניסיתי אבל איםה שאני גרה זה מגיל 16 ומה שמגיל 15 כבר תפסו הכל ניסיתי באיזה 20 מקומות

לעבוד בגן לרוב נותנים
להתנדב
שיעורים פרטיים אפשרי גם
מכון כושר

שואל השאלה:
אני אנסה אבל יש לי חרדה חברתית אז אני דיי כל פעם מפחדת ואז מבטלת בשנייה אחרונה אני אנסה להתגבר הפעם :/

מה עם ביבסיטר

היי אנונימית,
ראיתי את הפוסט ולא יכולתי שלא לענות לך.. את כותבת שיש לך חרדה חברתית ושאת מרגישה את ההשלכות שלה.. את מרגישה את הבדידות היום יומית.. אני רק יכולה לתאר לעצמי את הרצון להפיג את הבדידות ומצד שני את המחסום שהחרדה החברתית מציבה..
יקרה,
אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ואני מזמינה אותך להיכנס לצ'אט האנונימי שלנו ולהמשיך לשתף.. בקצב שלך.. אנו נהיה שם להפיג מעט מהבדידות..
מחכים לך,
שלך,
מתנדבת סה"ר

נראה לי שבייביסיטר יעזור לך, אני עורכת מחקר פרטי בנושא, ואני יכולה להגיד רק מחוויות אישיות שלי, אבל כשאת מטפלת בילד קטן יותר, הרבה יותר קל אחר כך להרגיש בטוחה יותר בעצמך, ואם בית הספר שלך תומך בפרויקטים להעשרה ואת יכולה להרשות לעצמך להשתתף, לי זה עזר מאוד, עברתי פעם חרם כי ניסיתי לעזור למישהו, ואיבדתי את הביטחון שלי, עכשיו, אני נרשמת לכמה שיותר פעילויות העשרה {מועצת תלמידים, תכניות מדעים, חברה, מגמת המוסיקה שלי} ואני מרגישה בטוחה יותר להביע את דעתי, אני עדיין לא לגמרי התאוששתי, אפילו שעברו שנים, אני עדיין בפוסט טראומה, אבל אני בדרך הנכונה, לפחות אני יכולה להגיד בביטחון למה אני אפילו לא מנסה להתחבר, אני הייתי מנסה תכניות הומניות {מדעי החברה, מדעי הרוח, דברים שגורמים לך להיפתח} אלה סביבות מאוד מכילות, ויקבלו אותך שם, והכי חשוב לדעתי: אם את מרגישה לא בנוח, זה אומר שאת מתקדמת, ואת מתחילה להתגבר על זה.