מדוע ישעיהו ליבוביץ שמר על קיום מצוות?

רצון פשוט ללא תכלית. הרמב"ם ז"ל בהקדמת המורה מדבר על אדם ששלם בשכלו וגם עלה בידו אמונת דתנו, והוא הנבוך. נשאלת השאלה כיצד עלתה בדעתו של החכם השלם אמינות דתנו? הרי אם תאמר שמדובר בכל מיני הוכחות, הרי זה כלול בשכל ואין שום מבוכה, אלא הכוונה לרצון פשוט קודם, מה שאצל הגויים מכונה "אהבה ממבט ראשון". שואלים את האוהב: "למה אתה רוצה אותה?" וכל מה שהוא יכול להגיד זה: "אני פשוט רוצה, בלי סיבה", הרצון הזה הוא ראשית התשוקה וההשגה השכלית. בפתיחת מאמר ההסתלקות רשב"י (זהר ח"ג, רפח א, ג) מכנס את תלמידיו ואומר להם שהסיבה שהוא השיג את כל מה שהוא השיג היא שכל ימיו הוא שם דעתו במקום, היה ב־"אני לדודי ועליי תשוקתו" (שיה"ש ז'). אין זה אומר חלילה שרשב"י כיבה את שכלו, כוונת זה המאמר היא לבאר שראשית ההשגה שלו (ראשית=יסוד, ע' מוה"נ ח"ב ל') היא ברצון הפשוט, עליו נבנה השכל והחוכמה, "ראשית חכמה - יראת ה'" (תהילים קיא, י), הגר"ח מוולוז'ין ע"ה מלמד שיראת ה' היא כמו האוצר שאליו מכניסים התבואה שהיא התורה, ודרוש עיון.

לליבוביץ' ז"ל היה הרצון הפשוט הזה, בשכלו הוא לא השיג דעת אלוקים אבל הרצון שלו, בבחינ' סוד "רצון מכיר רצון", הכיר את השי"ת בשלמות. הוא לא יכל לנמק את זה ולכן הוא אמר שכל ערך שהאדם חי על פיו יסודו בהכרעה רצונית של האדם, זה מה שאמרו חז"ל "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו", הרצון הוא חזות הכל. אם ליבוביץ' לא היה מקבל את הקבלה מהמחקר הכפרני באקדמיה אלא לומד אותה מפי רב אמת יש לנו ודאות, לפי שיטתו, שהוא היה נהיה אחד מגדולי הדור. זו, אגב, הסיבה שהרבה חוזרים בשאלה אחרי ליבוביץ', הם סוברים שכשהוא אומר: "כי ככה" כוונתו מעגלית, אין להם את הרצון והם מנסים לרמות את עצמם כאילו קיים אצלם אחד כזה.

שואל השאלה:
(לילה כיום יאיר) אז מאיזה סיבה אני כן אעבוד את היהדות ולא כל דת אחרת

הוא אמנם לא באמת האמין ביהדות, אבל הוא האמין שהמצוות זו דרך החיים הנכונה - ולכן שמר עליהן אפילו שהיה אפיקורס

גם אם לצורך העניין נצא מתוך נקודת הנחה שסיפורי המקרא לא *באמת* התרחשו, האם זה סותר את זה שצריך לקיים את מצוות התורה?