גם אתם מפחדים להגיע לגיל 20+?

לא

אני מפחדת לא להגיעה לגיל 20+

להגיע*

אני בת 15 ומתבאסת שאני לא בת 17+, הדשא של השכן תמיד ירוק יותר. תתמקד בלהנות בהווה ולא לחשוב מה יהיה בעתיד

לא

לא אין לי ככ פחד מזה

היי, אני עוד בדיוק שבועיים בת 24.
עבודה זה לא כזה נורא אפילו יותר טוב מבי"ס לדעתי.
הלוואי והיה לי בכלל כסף ללמוד.
לגבי ילדים חתונה ומשפחה אתה לא חייב. אני גרה לבד וזה התענוג הכי גדול שיש.

כן

יש לי שבועיים עד גיל 20, ולא, לא כל החיים סובבים סביב עבודה ילדים ומשפחה.
יש אנשים מתחתנים מקימים משפחה אחרי גיל 30
זו שבן אדם לומד לימודים אקדמאיים, לא אומר שהוא לא נהנה.

שואל השאלה:
גם אני מפחד להיות לבד
עכשיו אני בתנועות נוער וכזה וגם דואגים לי.. מפחד שישכחו אותי זה ממש מכניס ללחץ

אני כבר 20+ ואני יכולה לספר לך שהחיים לא חייבים לעסוק בעבודה, ילדים, חתונה, משפחה ותואר.
עבודה זה די הכרחי להשרדות, נכון, אבל אפשר לבחור עבודה שאתה אוהב או לפחות לא סובל בה, ואם נמאס לך ממנה, תמיד אפשר להחליף.
ילדים, חתונה ומשפחה זה עניין של בחירה. זה לא משהו שחייבים לעשות כל כך מהר (או בכלל) וכשמוצאים את האדם שאיתו רוצים לעשות את זה, זה הופך לכיף ומרגש.
תואר זה גם לא חובה, אבל זה בהחלט פותח דלתות. אפשר לבחור משהו שבאמת מעניין אותך, ואז הלימודים מהנים. אפשר גם לבחור במסגרות טיפה פחות תובעניות, כמו למשל לימודי תעודה במכללה, ואז הלו"ז קצת יותר גמיש ולפעמים מסיימים אחרי פחות שנים (תלוי מאוד מה בוחרים ללמוד).
הבחירה לשלב דברים כיפיים בחיים היא אך ורק שלך. אם חשוב לך למצוא זמן לחברים, תחביבים, טיולים, סתם זמן מול הפלייסטיישן או הנטפליקס עם עצמך, אתה תמצא את הזמן לזה.

אני בת 20+ , וזה עדיין נחשב מאוד צעיר ועדיין אפשר להנות מדברים ולהרבה אנשים בגיל הזה אין ילדים עדיין זה הכל בחירה שלך בסך הכל , אבל מה שכן מפחיד זה להיות בן 30+ אפילו 28 כי זה כבר נחשב התחלה של מבוגר

כן אני גם מפחדת
לא בא לי להתגבר בא לי להישאר נערה עם כל ההורמונים ובעיות עצבים

בן 20+ ויכול להגיד לך שעם כל האחריות לא הייתי רוצה להיות נער שוב. החופש והיכולת שלך להיות אדם לעצמך ולעשות כל דבר שתרצה ללא הגבלה זה משהו שאין לו תחליף.
מה שגם החוויות של הצבא והלימודים (באוניברסיטה) אלו חוויות לכל החיים ובדרך כלל יותר חזקות ועמוקות מהתיכון.

אני קרוב עוד שניה שם נראה אותכם בצד השני אני גוסס הצילו בבקשה

אני בת 20 מלפני חודש והכי בכנות
הגיל הכי כיף שהיה לי בחיים

וואי לגמרי כן

תאמין לי, זה לא מפחיד אבל זה מסריח מכל הבחינות חוץ מבחינת העצמאות.
תן לי לחזור לגיל 16 או 18 בתנאים שיש היום למתבגרים ואני עושה את זה.

מלחיץ טיפה אבל האמת אני חושבת שזה יותר טוב מהגיל הזה כי אני פשוט שונאת להיות בת נוער זה נורא לא יודעת להסביר אפילו למה
בכל מקרה אני ממש לא חייבת חתונה ילדים וכל השיט הזה אני גם כנראה לא אעשה את זה, אני כן אעבוד אבל לא רואה בזה משהו כל כך רע לפרנס את עצמך . תואר גם לא חייב אני אעשה רק אם אני רוצה בקיצור אני טיפה חוששת וכרגע בכלל בכלל לא מוכנה אבל כל גיל והקטע שלו אי-אפשר לשלוט על זה

החיים עוסקים במה שאתה רוצה שהם יעסקו. אף אחד לא חייב לעבוד, לגדל ילדים ולהקים משפחה, לעשות תואר או להתחתן. החיים הם מה שאתה בוחר שהם יהיו, גם במצבי הקיצון הקיצוניים ביותר שתוכל לחשוב עליהם, תמיד עומדות מולך הבחירה בחיים והבחירה במוות. החיים הם בחירה וגם מהותם. החיים הם משחק של בחירה והקרבה.

להפך הגיל שכולם הכי רוצים להיות שהוא כאילו הכי טוב להיות בו זה 21 ומכאן נובע forever 21

כן מאוד, הפחד הזה פיתח אצלי רגרסיה בגיל.

תגיד תודה אני בת 25

אני מפחדת להגיע לגיל 30 20 זה עוד סבבה לי ואני עדין צעירה היום גיל 30 נחשב זקן

זה לא שאני מפחד, זה פשוט שאני לא מחכה לזה כי החיים האזרחיים נשמעים די משעממים וגם יש לך הרבה אחריות על דברים שלא היה לך אחריות עליהם לפני זה, זה קשה ומאתגר- אין ספק, אבל לא משהו מאוד מפחיד כי עובדה שמלא הגיעו לזה לפנינו ועמדו בזה.

אני כבר הגעתי
ואני עוד בבית
ויש מכינות קדם אקדימאיות שיכולות להכין אותך לכל זה
לניהול בית ללחיות במשפחה וכ'ו
מגיעים לזה דרך ' מרכז צעירים '

כן

כן, לא בא לי לגדול, כל שנה החיים הופכים ליותר ויותר קשים...

כוסרב*ק ערס למה אני צריכה לראות את זה כמה חודשים לפני יום הולדת 20

אני כבר בת 20+, אני יכולה להגיד שזו באמת יותר אחריות ויש בזה דברים מפחידים אבל גם יש בזה דברים מאוד מרגשים. אחריות זה דבר מגדיל, זה אומר שיש לך את היכולת להיות אדם יותר מעצב בחיים שלך ובסביבה שלך, להתבונן סביבך ולהבין מה חשוב לך ולהתחיל לקחת צעדים משמעותיים יותר לכיוון שלהם, להפסיק פשוט להיות בובה על חוט של מסגרות שאומרות לך מה לעשות ולהיות אדם פעיל בעולם. וגם- אחד הדברים שאותי הכי הפחידו בזה זה להיות לבד בתהליך החיפוש הזה והאמת שהגעתי לסיטואציה שאני ממש לא לבד בזה כי אני חלק מקומונה שזו דרך טובה בעיניי לצאת לחיים הבוגרים.

לא, הגעתי למעל גיל 20 ומעולם לא פחדתי להגיע לגיל ספציפי, להפך. חיכיתי לגדול בכל שנה ואני רק מחכה להמשיך ולהגיע למספר גדול יותר.
אני אומר לעצמי שחבל שלא נולדתי בשנות ה70-80.
למה אתה משוכנע שברגע שאתה מגיע לגיל 20+, חייב לקרות משהו ספציפי או שתהיה מחוייב לעשות דברים כי בראש שלך, אתה משוכנע שבגיל הזה חובה לעשות את x y z.
אתה היחידי שקובע מה יקרה ומה תעשה בחיים שלך ואתה היחידי שאחראי למעשים שלך.

כן
אני לא הולך להביא ילדים ולא להתחתן
אני רוצה לטייל לא לעבוד בעבודה משעממת רק בשביל משכורת גדולה ולא להנות מכלום אני רוצה לקחת את החיים בכיף ולא ברצינות עם עבודות משעממות כמו הייטק וכדומא ומעמסות כמו שאנשים יש להם על לשנות את העולם שזה דבר מוזר
חיים אמורים לחוות ולהיות בכיף ולא להשתעמם ולהיות 24/7 עסוקים

אני מפחד נטו ממחירי הדלק.

חחח

לא אני מחכה לזה ממש

לא, למען האמת אני מחכה לזה.
לא ממש לילדים חתונה או עבודה
אבל שנות העשרים אמורות להיות השנים שאני סוף סוף חופשיה בהן, אני אשכרה יכולה לעשות מה שבא לי, אני יכולה ללכת ולקנות את מה שבא לי, אני לא בבית ספר ואני בן אדם עצמאי של עצמי.
ואני סוף סוף אוכל לגור לבד, חלום שלי...
נמאס לי כבר מהבית ספר, בא לי שיגמר

כן. זו בערך הדאגה הכי גדולה שלי בחיים. אני פשוט לא רוצה להיות כמו ההורים שלי וכל המבוגרים האחרים. זה נראה כל כך מדכא.

אני פוחדת דווקא מהגיל שאחרי יותר.

אני די מקווה שאעבור לחול ולא אבלה פה את שנות ה20 שלי. ודאגה זה משהו מובן

ואוו אחי אני כל כך מזדהה אני בן 16 ואני פשוט נהנה הייתי שמח להישאר ככה כל החיים