אוף תקשיבו אני כאילו מסמנת וי על המטרות שלי להשנה ואחרי זה אני חושבת לעצמי "מה את מתלהבת? זה דברים שכל אחד עושה"

נגיד סתם דוגמה בחודשיים האחרונים הוצאתי רישיון, התחזקתי בתפילות ביומיום ועשיתי החלקה וצניחה חופשית
ועזבתי גם את המקום עבודה שלי והחלפתי לאחרת אחרי מלא זמן שרציתי לעזוב. ובאמת זה היה החלומות שלי
עכשיו אם נלך חודשיים אחורה בערך חשבתי על כל הדברים האלה במחשבה של "וואי בע"ה אני אגשים אותם וארגיש סיפוק אחרי זה"
ופתאום שאני כבר עושה אותם/ אחרי זה אני אומרת "נו, אז עזבת תעבודה ונו את מתפללת כל יום. ו? זה דבר בסיסי שכל אחד יכול לעשות"
קיצר כאילו לא מתרגשת מזה כמו שרציתי או לא מעריכה תדברים האלה או לא חושבת שזה מספיק טוב ושזה היה יכול להיות מושלם יותר.
וסתם כאילו השאלה- איך אני בכל זאת להרים לי? ולא להתייחס ככה לדברים.. כי בכל זאת זה משהו