אני כותב שירים, אשמח לשמוע חוות דעת על אחד השירים שלי..

שיר : להיות אני
בית 1:
מאז שהתחלתי פה, אני מרגיש על הפנים.
כי אני מרגיש שבתכלס, אני לא יכול, באמת, להיות אני.
אני לא יכול לבכות ולהתלהב מכל שטות.
אני לא יכול לתת לעצמי לשחרר את כל העצבות.
אני לא יכול לבוא להגיד ולהודות שאני חלש,
אבל אני גם לא יכול לשחק אותה שהכל טוב כאילו אני בלש.

פזמון:
אז מה עושים, אני שואל. מחפשים, כיוון אחר.
כיוון שבו אני אדע מי אני ומה מותר לי לעשות.
כיוון שבסופו אני אגיע למקום בו אפחד לא יגיד לי אם לשמוח או שאסור לבכות.
כי הלב שלי, הוא לא בובה
כי הלב שלי, פוחד מזה שהוא מבולבל.
כי הלב שלי, כבר כמה חודשים, עובד עצות.
כי פעם הלב שלי. היה לב אשכולות.

בית 2:
אז אמרתי לכולם, טוב שמעו, אולי תגידו אני בדיחה
אבל גם לי יש דעות, וצרכים כמו לכולם.
ולא מעניין אותי, גם אם תאמרו עליי הנה שוב התינוק בכה.

כי גם לכם יש צרכים ודעות, ואני לא שופט אתכם.
בסופו של דבר כולנו בני אדם, לא צריכים להתחכם.
משום מה כולם מנסים לברוח מהיותם בני אדם.
לפעמים אנשים שוכחים שבגלל הם עצמם, גם יורד דם.

פזמון :
אז מה עושים, אני שואל. מחפשים, כיוון אחר.
כיוון שבו אני אדע מי אני ומה מותר לי לעשות.
כיוון שבסופו אני אגיע למקום בו אפחד לא יגיד לי אם לשמוח או שאסור לבכות.
כי הלב שלי, הוא לא בובה
כי הלב שלי, פוחד מזה שהוא מבולבל.
כי הלב שלי, כבר כמה חודשים, עובד עצות.
כי פעם הלב שלי. היה לב אשכולות.

בית 3:
אז קצת צחקו עלי בשכונה, כולם מסתכלים עליי בהבעת פנים משונה.
וכן הרגשתי מוזר, אבל לא התייחסתי, כי הפעם ידעתי, שרק התחלתי להגיד את האמת, שום דבר פה לא נגמר.

עדיין לא דיברנו על פוליטיקה, על דעות ילדותיות.
על רציחות, חטיפות, אניסות. עשו מהמדינה שלנו בית זונ*ת.
ואיכשהו כולם שותקים, מדברים קצת ברשתות.
אבל אף אחד לא קם, ומעיר את הרוחות.
"כי מה שקרה קרה לא? למה להתעסק עם העתיד"
כי אם ננסה לשנות אחד ולתמיד את המדינה, יפסיקו להווסף עוד משפחות תמימות לרשימה.

פזמון:
אז מה עושים, אני שואל. מחפשים, כיוון אחר.
כיוון שבו אני אדע מי אני ומה מותר לי לעשות.
כיוון שבסופו אני אגיע למקום בו אפחד לא יגיד לי אם לשמוח או שאסור לבכות.
כי הלב שלי, הוא לא בובה
כי הלב שלי, פוחד מזה שהוא מבולבל.
כי הלב שלי, כבר כמה חודשים, עובד עצות.
כי פעם הלב שלי. היה לב אשכולות.