אנשים שהלכו או הולכים לפסיכולוג/ית כנסו

1. לא מאה
2. ממש ממש ממש ממש לא
4. לפעמים תלוי מה השאלה
אנחנו מדברות על מה שאני מרגישה היא בעיקר שואלת שאלות ואני עונה

שואל השאלה:
אגב מי יודע מה הם כותבים במחברת שלהם?

1 מביכה
2 כן באופן מפתיע רק כי יש את החוק של הסודיות
4 לא

מדברים על הכל בערך

הם כותבים סיכומים של מה שאנחנו אומרים

1. לא ממש זוכרת אבל, המטרה של המפגש הראשון הייתה נטו להכיר אותי ואת הסיבה שבאתי לטיפול
2. סומכת עליה במיוון אחוז
3. הכי כנה איתה בעולם
4. על החרדות, הבכי, הגעגוע

1) מביכה כמו כל הפעמים
2) לא סמכתי עליה
3) לא הייתי כנה איתה
על היום יום, אם הייתי הולכת אליה בתקופה הזאת דברים היו קורים אחרת.

1. טובה. הרגשתי בנוח להוציא הרבה, כמובן לפי הגבולות שלי
2. מאוד. שרופה עליה אמלה
3. 95%. אני פשוט לא מספרת לה הכל על חיי, דברים שהם לא רלוונטיים בעיני (ואולי הם רלוונטים לטיפול. לא יודעת.)
מדברת איתה בעיקר על יציאה מהתמכרות שהייתה לי, על ערך ובטחון עצמי, מצבי רוח קיצוניים שיש מדי פעם
ולא כולם כותבים סיכומים, שלי נניח לא.

הייתה אחלה
כן חד משמעית
אני לא כנה איתו 100% 85% יותר

מדברים איתו על בעיות ופחדים שיש בחיים

1. הייתה קצת מלחיצה, לא ממש ידעתי למה לצפות.
2. כן.
3. כן. בשביל זה אני הולכת אליה

1) טיפה מביכה כי עוד לא הכרתי את הבנאדם.
2) כן, אחרי הכח העבודה שלו או שלה זה לשמור מה שאני אומר לה או לו, למרות שמדי פעם הפסיכולוגים מדברים עם ההורים על דברים שאנחנו אומרים להם, יש לנו בחירה על חלק מהדברים שהם יגידו להם, אז סמכתי, אבל לא 100% יש דברים שעברו עליי שלא סיפרתי מכמה סיבות, אני חושב שאנשים פה יבינו למה אם הם הלכו או הולכים לפסיכולוגים.
3) הייתי כן איתה, מה שסיפרתי והיא שאלה שאלות וזה עניתי נכון לגבי הכל, אם היו דברים שהיו נראים לה שאני מטורף א שהמשפחה שלי מטורפת הייתי עונה לא נכון כדי שלא יקרה משהו ושלא תסתכל עליי מוזר.

4) הפסיכולוגית שלי הייתה איתי מתחילת כיתה ח, אז ביקשתי ללכת לפסיכולוגית כי מישהו רגיש וחרדתי כמוני צריך אחת, היום אין לי ואני קצת מתחרט על זה. סיפרתי לה דברים שקרו לי בבית ספר, דברים שמעצבנים אותי בבית (על גבול הטעם הטוב) ובעיקר מה שהפריע או ממש שימח אותי, פניתי אליה כיומן שבו אני פורק אבל לא סיפרתי לה 100% מה שקורה לי.
היום כשאין לי פסיכולוגית אני כותב יומן עם רגשות וכאלה, שם אני לא חוסך ממידע, זה יותר קל לי , אישית

אבל בעיקרון, לסמוך על הפסיכולוגית או פסיכולוג שלכם זו נטו בחירה שלכם ואף אחד אבל אף אחד לא יבוא וישכנע אתכם בכוח לבטוח בו, אבל תנסו מהתחלה כן להתחבר אליהם, הם פה כדי לשמוע לייעץ ולעזור,
שמחתי לעזור לשואל

אגב קראתי כמה מהתגובות, הם לדעתי כותבים במחברת כאלה סעיפים של נושאים שאנחנו מדברים איתם עליהם, כמו לדוגמא, בית ספר
בית
ומפרטים אבל לא כמונו, כותבים אולי כדי לפגישה הבאה לזכור מי אני ומה אני עובר או משהו כזה ואולי כדי לדבר עם ההורים במקרים חריגים.

1- הפעם הראשונה הייתה מלחיצה לא אשקר אבל הפסיכולוגית שלי באמת כזה דיברה ממש פתוח איתי ונתנה לי להרגיש ביטחון איתה שאני באמת יכולה לדבר איתה ובעיקר שאלה שאלות עליי ועל הסביבה שלי וקצת על העבר וכאלה

2- כן ,סומכת , אני יודעת שהיא לא מספרת דברים להורים ושהיא באמת מבינה אותי ולא שופטת על כלום ומנסה לעזור לי

3- בעיקרון כן כאילו יש דברים שלא סיפרתי ב100% אבל זה כי לא הרגשתי שזה כזה נחוץ לספר ממש ממש הכל , אבל ככה לרוב הייתה כנות
4- לגבי מה מדברים, יש פגישות שהיא נטו שואלת אותך איך היה במהלך השבוע ועובדים על זה, יש פגישות יותר ממוקדות על נושאים ספציפיים נגיד הייתה פעם אחת שהיא נטו אמרה לי "היום אני רוצה לדבר איתך על העבר שלך"
לי היו פגישות גם כזה של פעילויות עם קלפים טיפוליים וכאלה
זה ממש עניין של על מה את רוצה לדבר בטיפול או משהו שהיא בוחרת להתמקד בו

מחזקת את זאב בודד 15
תנסו להתחבר לפסיכולוג, הוא אך ורק לטובתכם.
רוצה להוסיף למה שכתבתי. לקח לי זמן להיות פתוחה איתה ב100%. היו רגעים שחשבתי שאני משוגעת והעדפתי לא לספר לאף אחד. אז כמובן שלקח זמן עד שסמכתי עליה.
היום היה המפגש האחרון שלי איתה, לצערי