למה יש אנשים שלא אוהבים את החיים שלהם, אם הנסיבות שלנו בשליטתנו וכל אחד יכול לפעול כדי להפוך את החיים שלו לטובים יותר?

זה לא תמיד פשוט או אפשרי לעשות את זה, ורוב האנשים פשוט מעדיפים לזורם עם החיים ולהסתדר איתם, אבל זה לא אומר שהם אוהבים את זה

אני חיה בתוך מבוך.
מה בשליטתי? אין לי מפה. החושך זולג מכאן ומשם, עורבות לי מלכודות.

זכותנו לא לאהוב את חיינו! לא כל אחד מסוגל להפוך חייו לטובים יותר - אני גרה בשדה קוצני, הקוצים שחדרו פנימה כבר לא יוצאים. תחושת ויתור.

ניסיתי להפוך חיים לטובים, אבל נקשרתי שוב ברשת. דם נוטף שוב מהלב.
גם חברים למסע תמנו לי פח. ובעולם בו מחזיקים חניתות, החלק בי שאוהב עוד כאן; כשהנפש פגועה, כשאנשים מחזיקים חניתות בידיים ומוכנים לצרוח, לא כולנו מכילים נפשית.
חלקנו ספוג, רק סופגות, רק סופגים...

תמיד יהיו אנשים שלא יאהבו את חייהם, אנחנו בעולם לא אנושי. רצחני.

שתפו כדי לחשוף את הצביעות!!111

עידן המידע יפתור את הקרע בלב שלי? את הטראומה?

לו היה לי מחשבון, הייתי פותרת כל תרגיל כפל בעולם. המחשבון יצירתי? פרט חשוב בעולם המידע?
מי יבנה משוואה שתסדר את חיי?

צילמו, תיעדו בעדשה, אותי? נערה גוססת.
כל אדם הוא עולם ומלואו. לא רק אני מביטה על קנבס שחור, רועדת בניסיון להרים צבע.

את חושבת שלא ניסיתי? אני נלחמת כל יום.
אני אוהבת את חיי? לא.

שואל השאלה:
^^קרע בלב, טראומה וכדומה הם כן כמובן, דברים אינדיבדואלים אצל כל אחד ולכל בן אדם יש סיבה משלו, אבל יש מאפיינים, תכונות, ועקרונות בפסיכולוגיה של בני האדם שחוזרים על עצמם, וזאת הסיבה שהתחום הזה פסיכולוגיה בכלל קיים. כי עם כמה שאנחנו שונים, אנחנו כולנו בני אדם.

יש סיכוי גבוה מאוד שאם תחקרי על אנשים רבים שכבר יצאו מהטראומות האלה, תראי מהו הגורם המשותף לכולם - מהן הפעולות שחזרו על עצמן שהביאו את כולן לתוצאות האלו, ותיישמי אותן בצורה נכונה על עצמך, את תצאי מהמצב הזה.
זה נקרא מידול, כשעושים את זה נכון, זה עובד.

רגש הוא הסיבה, גם האנשים שלא אוהבים את חייהם אוהבים אותם לפעמים ולהפך, כשמרגישים רע רוב האנשים לא מנסים לפתור לא משנה כמה פתרונות יהיו לה. יכול להיות בן אדם שקורים לו המון דברים רעים אבל הוא מאושר ויכול להיות עשיר עצוב

שואל השאלה:
^^^
זה בדיוק הקטע, שקשה. הלכתם את כל הדרך הזאת בחיים שלכם ופתאום הגעתם לתקופה רעה, למה שדווקא כאן תעצרו? זה בדיוק המקום שבו אתם צריכים להוציא את עצמכם ממנו. למה שתישארו בכוונה במקום שבו אתם סובלים בחיים? למה שלא תנקטו צעד כדי לעשות שינוי ולשפר את החיים שלכם, דווקא במצב הזה?

אנונימית, את טוענת שלכל מצב טראומתי יש פתרון.
אקח את הפיסה השבורה שאני, חלק קטן בפסיפס האנושי, ואומר לך חד משמעית שלבעלות ובעלי הפרעת bpd (עם טיפול בקהילה ועם אשפוז) יש עדיין סיכוי של 10% לבצע מעשה התאבדות ולהצליח בו (70% מהחולות והחולים ינסו להתאבד).

זהו לא אלגוריתם. אני לא קוביה הונגרית!
לא אחפש במחקר בגוגל, "כיצד לפתור את x" ואחפש שיטה שתקלע לי... נחשי למה? כי ניסיתי.

אני נוטפת דם, אני מחפשת אנושיות בכל בוקר כשאני עוברת דף בספר עב כרס של ייסורים.
אני עדיין נוטפת דם, אחרי ביקורים במיון ובמשוב צבוע של עשרות מטפלים - להם גם הדרכה שתספיק להציף את הכינרת; תציף את הים הקרוב, את הקטבים שרחוקים מאיתנו אבל קיימים. מאיימים.

כי החיים לא פשוטים.

אנשים מתאבדים בעולם, אנשים מנסים ליטול חיים. לעצמם הם מנסים.

את עוברת בקולנוע, צופה בטריילר בתחילתו של הסרט ומוותרת על צפייה בכולו.
לאן הגעת? את בסינימה סיטי, מרחפת ליציאה אחרי הטריילר.
"יהיה ברור הסוף", את אומרת.
"אם הסוף אופטימי אני רגועה ואצא", את אמרת. יוצאת מהקרנה של סרט אחר.

שואל השאלה:
זה שניסית זה מעולה.
אבל ניסיון לא מבטיח תוצאה, רק אם את עושה את זה נכון, אז צריך לנסות עוד כמה פעמים כדי ללמוד יותר ולהבין איפה המידע הנכון באמת נמצא. תעשי את זה שוב. זה עדיף מאשר להישאר במצב הזה.

הפסיכולוגיה האנושית מוכיחה שיש איזשהו רציונל באי רציונליות. בכל זאת, יכול להיות שיש איזשהו אלגוריתם לרגשות שלנו. כי יש לנו דרך לשלוט בהם.

שואל השאלה:
אני הולכת לישוןן אגיב לתגובות שלכם מאוחר יותר.
לילה טוב
:)

את מדברת עליי.
כרגע אני לא עצמי, אני מחלה. אני חולה ולא מווסתת. צריכה תרופות, מחכה למינון הנכון.

אשפוז לא מציל את כולם.
פסיכיאטריה ואנשים מתאבדים.

לילה טוב שואלת השאלה!

^שואלת השאלה
את נראת לי כמו בנאדם מאוד חיובי, ומה שאת אומרת כאן בעינייך זה הדבר הכי ריאליסטי.
אבל אני לדוגמה, בנאדם מאוד שלילי, ואניגל לא חושבת שאני רוצה לשנות את זה, כי אני פשוט ריאליסטית בעיניי. החיים דיי שליליים רוב הזמן, וזה בסדר. לא חייב לשכנע את עצמנו בדברים אחרים כדי להתמודד עם זה.

^לילה טוב

שואל השאלה:
כן, אנחנו לצערי בעולם שבו תמיד יהיה אנשים שלא יאהבו את חייהם

אבל את יודעת עוד באיזה עולם אנחנו נמצאים?
בעולם שבו רוב הבעיות שקורות לנו כנראה קרו כבר להמון אנשים. בעולם שבו לכל בעיה שתחפשי יש מענה חינמי באינטרנט, אנחנו בעידן המידע.

הסיבה שאנשים חושבים שהחיים שלהם גרועים היא פשוט מאוד, כי הם לא יצירתיים מספיק בשלב זה כדי לראות את הפיתרון. אין סיכוי שבעולם, שהבעיה שאתם סובלים ממנה באמת לא ניתנת לפתירה. יש מגוון רחב של פתרונות, אנחנו פשוט לא מודעים אליהם.

עכשיו השאלה היא, למה אנשים לא מפסיקים להתעצל כבר ולחפש את הפתרונות האלה בעידן המידע הרחב הזה בו על כל בעיה כתבו אלפי ספרים וצילמו מיליוני סרטונים ביוטיוב?

שואל השאלה:
הנה תשובה רלוונטית שעניתי בשאלה אחרת-

אבל לעשות את הצעד זה לא מה שקשה.
להישאר במקום שאתה נמצא בו זה מה שקשה.
מה שאנשים לא מבינים הוא שלהוציא את עצמם ממצב קשה זה לא קשה יותר מלהישאר בו ולסבול.
זה שאנחנו פשוט לא מוצאים את הפיתרון עדיין, לא אומר שאין אחד כזה, או גם אם אנחנו לא אוהבים את הפיתרון שאנחנו רואים, זה לא אומר שאין אחד טוב יותר. אנחנו פשוט לא מספיק יצירתיים כדי לראות אותו.

הנסיבות לא בשליטתנו. בתור בני אדם, אנחנו מוקפים בחברה ובבני אדם אחרים כל חיינו. כל בנאדם משפיע, וזו בדיוק הבעיה. אחרים משפיעים עליי כמו שאני משפיעה עליהם. וכל זה למרות שאנחנו רסיס אבק חסר משמעות ביקום הענק הזה.

כי זה לא כזה פשוט. הסיסמאות האלה מטופשות. "תשנו את החיים שלכם לטובה!" סתם מטופש.
אין לכולם את הכלים לעשות את זה, זה מה שהופך את המצב לגרוע יותר.

ושואלת השאלה, אם יורשה לי להוסיף, טראומה לעולם לא נעלמת. לעולם לא מתגברים עליה. ההשפעה שלה, תחת הטיפול הנכון, רק קטנה יותר. וגם זה במקרה הטוב.

כי הם מתייאשים מהר מידי ונכנעים לקשיים.אבל יש חלק מבעיות ודברים שאי אפשר לשנות אז זה לא בדיוק בשליטתנו וזה קשה מאוד לחיות ככה.

לא תמיד הנסיבות בשליטתנו