בנים תכנסו בבקשה (אני פשוט צריכה נקודת מבט של בנים בעיקר אבל גם בנות אני אשמח אם תכנסו)

אז הבן זוג שלי לשעבר נפרד ממני לפני חודש בערך אחרי זוגיות של חודש.. הוא אמר לי שהוא לא מוכן לתחזק קשר מבחינה נפשית. היה לי קשה אבל הבנתי את הקושי שלו, וניסיתי כמה שפחות להכאיב לו. אני עדיין חושבת עליו מידי פעם וגם בוכה קצת.. אולי גם מהפחד שאף אחד בחיים לא ירצה אותי.
כאילו אנחני כבר לא מדברים, אבל אנחנו כן עוקבים באינסתרגם. אני לא יכולה להגיד מהאינסתרגם ומה שהוא מעלה שהוא מרגיש נפשית כמו שהוא אמר לי, יכול להיות שאני טועה ואני פשוט בן אדם מגעיל ומזעזע שחושב בצורה פרמיטיבית.. אני אמרתי לו בפגישה האחרונה לפני שהוא נפרד ממני שאני כרגע לא מוכנה לקיים יחסים והוא אמר שהוא מבין, אבל הוא ישר אחרי זה נפרד ממני. אני יודעת שזה לא חשוב כבר, אני לא מבינה למה הוא עשה את זה.. הוא ממש הכאיב לי
אני לא מבינה אם אני הבעיה או לא יודעת.. אולי אני פגעתי בו? מאז שהוא נפרד ממני אני חושבת על זה אולי אני בחיים לא אפגוש מישהו שיאהב אותי וירצה אותי? אני לא יודעת, אולי זה באג אצלי אבל אני הרגשתי שאני קצת רודפת אחריו, אני שואלת אותו רוצה להפגש והוא אומר שהוא נםגש עם חברים שכמובן זה היה בסדר ומובן אני לא נעלבתי כמובן. אבל זה הגיע למצב שאני שואלת אותו אם הוא רוצה ואו שהוא לא מרגיש טוב או שלא נעים לו להםגש איתי על חשבון החברים. הוא אמר לי את זה מצד אני כזה באסה אבל אני מבינה שהוא גם צריך את הזמן הזה, אבל גם שמחתי שהוא הרגיש בנוח לשתף אותי במה שהוא מרגיש. אחר כך אני תמיד התחלתי שיחות, אני ניסיתי לפתח שיחה והוא פשוט היה מתנתק, הייתה לי תחושה שאני עושה משהו לא בסדר. אני בכיתי בגלל שאני פשוט הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר, אולי אני דביקה מידי או אולי אני סתם חופרת לו.. לא יודעת הייתה לי תחושה שאני כבר לא מעניינת אותו. גם הוא תמיד העלה דברים כמו כאילו זה חבר שלי ואנחנע ביחד וזה.. שזה בצחוק ואני מבינה, אבל זה כבר התחיל לחצות כול גבול באיזה שלב, היינו נפגשים והוא היה מדבר אליהם מלא, על כמה שהוא אוהב אותם וזה.