פריקה קצת ותנו טיפים ועידודים

שלום סטיפס אני בן 14 ובתקופה האחרונה קשה לי ואני רוצה חבר טוב או תחביב. אני אוהב סקייטבורד אבל הסקייטפארק הכי קרוב אליי זה 40 דקות באוטובוס. זה בין התחביבים היחידים שלי. וגם המעט חברים שיש יוצאים לפעמים אבל לאמא שלי שללו את הרשיון ואבא שלי בכלל בקושי מעורב בלגדל אותי. כשהחברים נוסעים לעיר או משהו ביחד אני לא בא כי לא מסכימים לי לנסוע בתחבורה ציבורית חברים שלי נפגשים ואני בחוץ. אני עובד קשה כל יום בעבודה של שבועיים וזה כל הכסף שיהיה לי, לא מביאים לי דמי כיס לא קונים לי בגדים, כל הבגדים שלי זה פשוט חולצות חלקות מסלקשיין.
אני ואמא שלי רבים כל היום וצועקים אחד על השני נמאס לי מההורים שלי, אמא שלי כל יום אומרת לי שאני צריך לעבור לפנימיה. הלוואי והייתי יכול להקשיב למוזיקה באוזניות אבל אין לי
הטלפון שלי עם הגנת ילדים ואני בן 14. אני מרגיש שאמא שלי לא מבינה כלום עליי ואומרת לי תמיד שאני חסר תוכן ומשועמם והיא גם אומרת את זה לחברות שלה כל הזמן. שלא עושה כלום אני מנסה לרצות אותה אבל לא יכול היא אומרת שאני מדרדר בלימודים אבל אני ילד טוב ובכיתה מדעית ולומד קשה. אני פשוט מרגיש שלא אכפת לה ממני אני הילד ההוא הדחוי שלא באמת למשהו כ"כ אכפת ממנו אף אחת לא תאהב אותי.
אמא שלי פשוט לא רוצה להשקיע בי יותר מדי לא אכפת לה שאני היחיד שמתלבש עם בגדים שקטנים עליו ופשוט זולים וריקים.אין לי רו קו אפילו. כ"כ בא לי שיהיה או תהיה מישהו שיהיה החבר הכי טוב שלי. פעם היה לי חבר טוב אבל בגן השאירו אותו עוד שנה אבל עדיין גרתי איתו בקיבוץ עד שעברנו למושב. אה ואת הטלפון הראשון שלי קיבלתי בגיל 12 כי אמא שלי לא רוצה פשוט גם מחשב אין לי. אני רוצה פשוט לנסוע בסקייטבורד כל היום ולהקשיב למוזיקה עם חבר טוב מאוד אבל את שלושת הדברים האלה אני לא יכול לעשות עכשיו כשאני עובד אני עושה מ3 שבועות 1800 ש"ח אבל או שאני קונה אוזניות טובות ונעליים יפות וקצת בגדים אבל בא לי גם להשאיר קצת לדברים אחרים, נעליים ובגדים זה בדרך כלל משהו שההורים אמורים לקנות אבל
אצלי לא, אצלי אני עובד שלוש שבועות בשביל זה.
טיפים להיות שמח?סתם לעודד אולי וקצת איך להתמודד?
ואני לא רוצ לראות תשבות של: "אלה החיים תתמודד" או "אל תשנא את אמא שלך היא עושה כל מה שהיא יכולה בשבילך"
בבקשה לא זה לא עוזר בכלל
ואם אתם יכולים להצמיד אני ישמח