מה לעשות עם זה? אתם חושבים שאני אנוכית או שאתם מבינים אותי?
אני לא אוהבת להיפגש עם המשפחה שלי. לא כי אני לא אוהבת אותם, אני לא אוהבת להיות בחברת הרבה אנשים, אני מרגישה חנוקה והרגשה לא נעימה. אם אני רחוקה מהבית עם הרבה אנשים אני יכולה גם להגיע למצב של בכי, זה קרה בטיול שנתי. בקיצור לא טוב לי בכלל בחברת הרבה אנשים, במשפחה שלי אין אף אחד כמעט שקרוב לגיל שלי זה שחור לבן.קטנים וגדולים ואני בת 14 יש אחד שקרוב לגיל שלי שהוא שנה מעליי, איו לנו בכלל תחומי עניין משותפים והוא תמיד משחק במשחקים אגרסיביים כאלה עם הקטנים, מה שאני הכי לא מתחברת אליו. אני לא יודעת איך לפתח איתם שיחות ותמיד כשדודים שלי מנסים לדבר איתי הטון שלי יוצא כאילו אני סתומה, והשיחה נורא מביכה. כדודות שלי מנסות לדבר איתי אני מרגישה שהם חודרים לנושאים יותר אישיים, הם שואלות אותו מה המצב שלי עם בנים והשיחות ממש מביכות. כהשיחות לא מביכות הם פשוט מחלקים לי מטלות.
בשנה האחרונה אני התחלתי לא ללכת למפגשים משפחתיים גדולים בגלל הסיבות האלו, וגם טיולים לא כי אני לא אוהבת לטייל לעומת כל המשפחה שלי שכן. היחידים במשפחה המורחבת שאני נפגשת איתם לעיתים קרובות זו סבתא שלי, וזהו.
אמא שלי אומרת שבסוף הם יחשבו שאני סנובית, זה נכון?