אם לפסיכולוגית שלי אין התמחות בהפרעות אכילה

אז היא אמורה להמליץ על מישהי שמתמחה לעזור לך

אם זה יהיה גדול עליה אז אולי היא תעביר אותך לפסיכולוג מתמחה בהפרעות אבל ניראה לי שעדיף כן לספר

תנסי לשאול אותה, עדיף לשתף מאשר לשמור את זה לעצמך.
אני בטוחה שהיא תבין אותך ותנסה לעזור לך. ואם זה לא עובד
אז תעשי את מה שרשמו מעליי

תשתפי אותה, פסיכולוגים לומדים גם על הפרעות אכילה. ואם זה באמת גדול עליה היא תפנה אותך לפסיכולוג אחר ותאמיני לי זה יהיה לטובתך ככה או ככה. אל תשמרי את זה בבטן, זה נורא חשוב.

היי אנונימית יקרה,
קוראת את הפוסט הקצר ואת שאלתך והיה לי חשוב להגיב לך בנוסף לכל מי שכתבו לפני.
שומעת את החרדה שאת כנראה חווה עכשיו סביב הטיפול והפרעת האכילה. ממה שאת מתארת נשמע שאת אולי מרגישה חצויה בין הרצון לשתף את המטפלת ולקוות שהיא תוכל להיות שם עבורך, לבין הפחד שהיא אולי תנטוש ברגע הכי פגיע שלך.
יכולה רק לדמיין כמה מבלבל ומאיים זה עשוי להרגיש כשיש המון רגשות מעורבים זה בזה בנוגע למטפלת שבטח לא נותנים להרגיש ביטחון.
יקרה, משערת שאת שואלת כאן את השאלה כדי להרגיש פחות בודדה בהחלטה החשובה הזו בטיפול שלך והלוואי והייתה לי תשובה אחת נכונה לתת לך.
אבל אולי להציג בפניה את החשש עצמו, מלשתף במשהו, יכול לעזור לך להבין את הפחד יותר טוב ולחשוב עם עצמך האם ואיך את רוצה לפעול מולה בהמשך.
חוץ מזה, אם תרצי בכך, אני מזמינה אותך אלינו לצ'אט האישי והאנונימי של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). אחד המתנדבים שלנו יהיה שם כדי להקשיב למה שתבחרי לשתף, להיות איתך בקצב שלך מבלי לשפוט, ואולי לחשוב איתך יחד על הטיפול ומה הכי נכון לך בתוכו כרגע.

שלך,
מתנדבת סה"ר