יש פה כאלה שחושבים שאף פעם לא תהיה להם אהבה, חבר/ה? אם כן, מה הסיבה שלכם?

אף פעם לא היה לי חבר ממש רציני והיו לי הזדמנויות אבל תמיד בסוף זה לא הלך כי נורא קשה לי להיכנס למסגרת רצינית..

אין לי שום ידיד שאני יכולה לראות איתו קשר רומנטי, ולא יוצא לי כל כך להכיר בנים מלבדם..
(בת 16)

כי אני פוראבר אלון.. כי נאי שמנה ומכוערת וגבוה ושום בן לא שם עלי...

אני כי אני ביישן היו 3 בנות שאהבו אותי ואהבתי רק 2 מבניהן ופשוט התביישתי ללכת לדבר איתן על זה

לי גם עדיין לא היה חברואני בביב;אני מאוד ביישנית והשכבה שלנו מלאה בבנות ובקושי יש בנים שאניניכולה לראות את עצמי חברה שלהם. פסדר, יש צבא:-) ואל תוותרי על זה..

אני לא ידית לזרום.. אין לי מושג איך להתנהג ליד בנים.. וזאת החולשה היחידה שיש לי.

חשבתי ככה עד לפני 5 חודשים בערך.. הכרתי את חבר שלי לפני שנה בערך בים ומאז עליתי משהו כמו 5 קילו בערך ולי זה מאוד הפריע.. כשהתחיל הקטע בנינו הייתי בטוחה שלא יצא מזה כלום כי לא הרגשתי בנוח עם הגוף שלי. ודיברתי עם חברות שלי ואמא שלי על זה והם אמרו לי שאם הוא התחיל איתי לפני שנה והוא ראה איך אני נראה בבגד ים אז ה5 קילו האלה עכשיו ממש לא יפריעו לו. ועם הזמן כשהתחלנו לצאת והכל הוא אמר לי שאני מושלמת כמו שאני ואני לא צריכה להרזות כלום.. אני יודעת שהקטע של המשקל זה שריטה שיש לי כי אני בגובה 165 ושוקלת
60 והרבה אומרים שאני לא מלאה בכלל אבל ככה אני מרגישה

כל מי שחושבת שאף פעם לא תהיה לו אהבה... זה ילדים חסרי ביטחון עצמי שלא אוהבים את מי שהם... ולא מבנים שיום אחד יבוא מישהו שיאהב אותם יותר ממה מהם יאהבו את עצמם... ואז הבועה תתפוצץ.. (וסליחה שאני כנה כי גם אני הייתי חסרת ביטחון יותר ממה שאני עכשיו. וגם אני חשבתי כך... עד שמישהו אמר לי שהוא אוהב אותי..)

אולי יהיה לי בצבא או אחרי.. לא נראה לי שיהיה לי חבר עד שאני אסיים ללמוד.. ואין לי למה לצפות יותר רחוק מזה כך שמעבר י"ב אני לא חושבת מה יקרה.. ואני פשוט לא יוצאת הרבה מהבית.. ואני גם מטאליסטית בעיר של ערסים (אם אפר בכלל לקרוא לאיפה שאני גרה עיר ולא חור)