אני כלכך חסרת ביטחון עם עצמי

אני לפעמים פשוט רוצה לתת לעצמי כאפה כי אני פשוט לא מתחברת לאופי של עצמי, זה מאין אופי כזה שהוא לא אני באמת, וגם כשיוצא לי האופי שלי, זה יוצא בילדותית לא מוסברת אבל איכשהו אני יותר בוגרת מהחברות שלי. וזה מבחינת האופי. מבחינת המראה אני לגמרי לא סובלצ אותו. קורא לי מצבים שאני פשוט לא יוצאת מהבית כדי שלא יראו אותי, כל החברות שלי כלכך יפות ואני פשוט להפך, הפרצוף שלי דוחה, אין לי תמונות פרופיל, ואני מרגישה שזה מה שיהפוך אותי לאהובה, היופי, כי בלי זה אני מרגישה כלכך לבד, ושבגלל מודל היופי המציק הזה אין לי חברים אמיתיים, למרות שאני יודעת שזה לא נכון. בלי קשר, אני לומדת משחק כבר המון שנים, לאחרונה קרה מקרה, בגדול התקבלתי לסדרה כתפקיד ראשי, סדרה גדולה של יוצר מוכר ומוערך, ושבועיים לפני הצילומים כשכבר הייתי אחרי מלא חזרות, העיפו אותי מהפרוייקט ושמו דוגמנית במקומי. וכמה שניסיתי להתגבר על זה ולהגעד שהכל לטובה אני פשוט לא יכול להכיל את זה. לא רק שזה פגע בביטחון שלי כלפי איל שאני נראת כשפשוט שמו דוגמנית במקומי, אני גם כלכך מעורערת כלפיי כישרון המשחק שלי שמחזיק אותי בחיים האלו. תמיד אמא שלי אומרת שאני יפה ושאני מוכשרת, אבל קשה לי להקשיב לה, היא אמא שלי ותמיד אמהות אומרות את זה לילדים שלהם. אף אחד אחר לא אומר עליי דברים כאלו, כמה שאני יפה וכמה שיש לי אופי וטוב וכמה שאני מוכשרת. אני אפעם לא הייתי ולא אהיה האהובה על אפחד, תמיד מישהו יהיה מעליי בהעדפות, ככה לפחות אני מרגישה, וזה מערער לי את הרגשות ברמות קיצוניות. תמיד יש לי רגשות של בדידות, אני לא מתחברת לאף אחד מהחברים שלי ברמה כזו או אחרת. אני סובלת איתם, אחד אחד. אבל יש לי חברים, איכשהו. ואיכשהו, מרגיש לי שהאופי שלי פשוט מוריד להם ממני, והמראה.