הוא לא יוצא לי מהראש הוא פשוט לא יוצא לי מהראש. (פריקה, רק צריכה לפרוק את זה איפשהו)

כן "זמן יעשה את שלו" ועוד בולשיט אבל אני מאוהבת בו כבר שנתיים וחצי, אנחנו הניתוק קשר כבר חודש וחצי, יצאתי עם 5 בנים כדי לעבור הלאה - זה לא עובד, זה רק פוגע בי ובהם.
והוא פשוט המשיך הלאה.
בכל-כך קלות.
הוא חסם אותי בכל מקום, אז שלחתי לו הודעה מאינסטגרם אחר שלי "לעזאזל איתי, אני צריכה אותך" ומה הוא הגיב? "בחרתי בה"
הייתי צריכה לצפות לזה. הוא אמר לי פעם "יש לי ארבע נשים בכוונת ואת אחת מהן", אז שמחתי כמו מפגרת.. כזה.. אומייגאד הוא חושב עליי אומייגאד יש לי סיכוי.
בא לי לבוא אליי של לפני שנתיים וחצי ולהחטיף לי סטירה כל-כך מצלצלת שאני אשכח ממנו ולא אבין מי הוא ומה הוא רוצה ממני.
הוא לא יודעת לי מהראש ובטח שלא מהלב.
ניסיתי הכל, באמת הכל.
הדבר היחיד שאני רוצה כדי לשמוח זה הוא. למה אני סתומה? כאילו, הוא בטח כבר לא זוכר אותי אפילו, הוא לא חושב אפילו על כמה שרע לי בלעדיו. כי טוב לו. בלעדיי..
זה מכאיב לי
אני רואה מישהו שאיכשהו מזכיר לי אותו או עם השם שלו ואני רוצה לבכות, סבבה? איך הפסדתי אותו ככה. הוא היה הכל. באמת הכל, החבר הכי טוב, מקום לפריקה, מקום לצחוקים וכיף, אהבת חיי, הבן אדם האהוב עליי.
לפעמים אני חיה באשליה שאני לא אוהבת אותו
ואז זה מתופצץ ואני צורחת לכרית שאני אוהבת אותו ושולח לו הודעות בוואטסאפ על כמה שאני צריכה אותו, אבל הוא חסם אותי אז הוא אף פעם לא יראה את ההודעות האלו.
אני רק רוצה לחבק אותו, לנשק אותו, להיות איתו - אבל לא סתם. אני רוצה את זה לנצח. רק ככה אני אהיה מאושרת.
הוא מקור האושר שלי.