בשיר השמלה הסגולה של חיים חפר, יש שורה שאומרת: "את תזמרי לך שיר שאת מילו שכחת" מילו- המילים שלו, אך האם זו הדרך התקנית?

שואל השאלה:
מילותיו, מן הסתם.

שואל השאלה:
הבנת הנקרא שלך בינונית מאוד, כל המידע נמצא בשאלה.

שואל השאלה:
^^מקור..?
מה זה לדעתי, זה עניין של עובדה.

למישהי יש פה עבודה בלשון

לא הצלחתי למצוא. לא נשמע שהמילה תקנית תחבירית, בכל אופן כבר שלחתי את השאלה לאקדמיה. אגיב כאשר תהיה תשובה

שואל השאלה:
נו.. כן.
מילו- המילים שלו.
האם זאת הדרך התקנית לומר?

שואל השאלה:
תודה רבה!

בשמחה :)

היי, מצרפת את תשובתה של תמר קציר מהאקדמיה לתשובה:

שלום רב,
ראי נא את מה שהשיב בעבר על שאלה דומה עמיתי שלו פרפל:

אין פסול בצורות 'מיליו' ו'מילֵי־'. במקרא אנו מוצאים נטיית רבים על בסיס 'מילים' בלבד (ולא מילות), למשל מִלָּי (בהפסק), מִלֶּיךָ, מִלֵּיהֶם. בעברית הבתר־מקראית נוצרה נטייה גם על בסיס מילות מילותיי, מילותיך ואלה הצורות הרווחות בימינו. צורות כגון 'מיליו', 'מילֵי־' שייכות למשלב הלשוני הגבוה, ואין מניעה לנקוט אותן בטקסט שכתוב במשלב כזה.