אני חושבת שאני בדיכאון אבל לא יודעת אם זה גיל ההתבגרות או סתם עצב

בגדול אני מרגישה ככה כבר שנה וחצי, לפעמים זה יותר גרוע לפעמים אני כן מרגישה מאושרת. כמו ריקנות כזו, אין לי מטרה בחיים, בדידות?
אני ילדה חייכנית בדרך כלל
במהלך השנה וחצי האלה היו לי התקפי חרדה, ואפילו מחשבות על פגיעה עצמית ודברים שאמורים להיות מהנים (שכלכך רציתי לעשות) לא היו כל כך כייפים אני כותבת את זה עכשיו כי לאחרונה בקושי יצאתי מהמיטה וירדתי 7 קילו בפחות מחודש. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני רק רוצה שזה יעבור ויחזור להיות הילדה השמחה

איך פותרים את זה?