כנסו שניה- טיפה ארוך.

הרגע אחותי אמרה לי שסבא שלי הולך להתאשפז מחר.
ברגע שהיא אמרה לי את זה לא ידעתי מה לומר.
פשוט לא ידעתי.
המוח שלי התערבב עם מיליון מילים ולא ידעתי מה להוציא מהפה שלי.
התחלתי לחשוב על מה יחשבו עלי אם אגיד את זה, איך אגיב..
שפשוט אמרתי וואלה.
אחותי נראתה מופתעת והיא הייתה כזה "את לא מתכוונת לשאול למה?"
ואז פתאום קלטתי כמה מגעילה יצאתי בתשובה שלי..
שאלתי למה והיא אמרה שזה בגלל שיש לו בעיות בלב.
עוד הפעם המוח שלי התערבב והיו לי מיליון מילים להוציא ולא ידעתי מה לומר קודם, אבל רק ידעתי שאני צריכה להוציא תגובה עכשיו, ולא ידעתי מה לומר שפשוט אמרתי "ממ".
יצאתי כלכך יבשה ומגעילה והיה נראה שאבא שלי נעלב מהתשובה שלי.
כאילו לא אכפת לי- שזה הכי לא נכון.
מאוד נבהלתי ממה שהיא אמרה ואני כלכך דואגת לסבא שלי..

זה תמיד קורה לי, שאני לא יודעת מה להגיד ואני כלכך נלחצת שאני פולטת תשובות מטומטמות ומגעילות מהפה שלי.

למה אני כזאת?
למה אני תמיד עונה את התשובות הכי טפשיות והכי לא מתאימות לסיטואציה? זה משגע אותי.
אני נשמעת כמו מפלצת.