כשהייתי קטנה גידלתי את אח שלי וקבעתי לו סוג של חוקים כאלה..

הוא פשוט נורא חשוב לי, נניח כמו לתת יד בכביש, לא לעבור באדום גם אם אין מכוניות, לא לקלל, מותר לו טלפון רק בשישי ובשבת, אין לו משחקים על המחשב אבל לפעמים הוא משחק במחשב של אח שלי הוא בן 8 וחברות שלי חושבות שאני מפגרת, פעם אחת אחת מהבנות באה איתי לקחת אותו מהצהרון והיא פשוט אמרה לו אם אין מכוניות מותר לעבור באדום ואמרה לי לאט לאט שוברים את החינוך שלך ואני ציחקקתי ובפנים רציתי לרצוח אותה.. כאילו באיזה זכות את מתערבת לי בחינוך, ולאח שלי יש מלא פונטנציאל, הוא ילד ככ חכם ורגיש הוא נמצא קצת על הרצף, אבל הוא למד מסרטונים במחשב לבד איך לספור באנגלית מ1-100 הוא יודע כפולות של נניח 5*12 או אולי יותר, ההורים שלי הביאו לו פעם אלפון ישן וראיתי שהוא כל הזמן שיחק בו אז לקחתי לו את זה, והחבאתי את זה, אמרתי את זה להן, והן התחילו מי את חושבת שאת אמא שלו? וממש נפגעתי הן כאילו מזלזלות בי ואני סותמת את הפה על זה אף אחת לא באמת תקשיב אלה רק תשפוט וזה ממש עצבן אותי, מה אתם חושבים אני עושה בסדר ? זה נורא קשה לי האמירות האלה שלהן