הייתי מאושפזת על נפשי ואני אמורה לחזור לביהס שנה הבאה, אז יש כמה דברים

אנשים צריכים ללמוד להפסיק לדחוף את האף שלהם לכל מקום אם הם שואלים ואת לא רוצה לענות את לא חייבת.
אבל אם את כן רוצה את יכולה להגיד שהם פשוט צלקות רגילות כמו שיש לכולם שאיזה חתולה עשתה לך זה תמיד עובד

אותו דבר גם לזה, את לא חייבת להגיד כלום
יש לי ילדה בכיתה שגם נעלמה לשנה וכשהיא חזרה היא פשוט אמרה שהיא הייתי בחינוך בייתי כי קצת היה לה קשה בשגרה של בית הספר.

תתחילי לדבר איתם אפילו עכשיו בחופש, או שבתחילת שנה שתנסי לכיתה והם בטח מתגעגעות ותתחברו כבר

1. אגיד לך את האמת- שמתי משחה להסתרת צלקות על הידיים. נטו מחשש של דיבורים על זה
2. כשאני באתי 'להיפרד' מהכיתה שלי (הייתי לקראת סוף האישפוז ונאמר לי שאני עוברת לביהס חינוך מיוחד רגשי) הגיעה איתי המחנכת שהייתה לי בביהס של המחלקה. אני פשוט אמרתי שאני עוברת לביהס אחר, ושזאת מורה משמה. את יכולה להגיד שהיית באופן זמני בבית ספר אחר, שלא יכלת להגיע.
3. לצערי אני לא יכולה לעזור בזה כי כל החברים שהיו לי ניתקו איתי קשר בתקופה הזאת ואחריה.

הכי חשוב- מה שאת לא רוצה שידעו- את לא צריכה לספר! את לא חייבת כלום לאף אחד

1.תגידי להם את האמת,אני בטוחה שהם לא יתעלמו מהעובדה שלא באת כל השנה
2.זרת ממש בעיה שלהם אם הם לא יחזרו להיות איתך בקשר
הם/ן צריכים/ת להבין שלא יכולת להיות בבית הספר כי היית בבית חולים

שואל השאלה:
אבל אנשים שאלו את המחנך למה לא באתי והוא אמר "סיבות אישיות"
לעבור לביהס אחר זה לא סיבה אישית