למה תמיד אומרים שילד שעושה חרם זה חינוך של ההורים??????

שואל השאלה:
זה סתם שאלה שעיניינה אותי

יש כאלה שזה חינוך ויש כאלה שזה בא מעצמם

אני סוג של עשיתי חרם ויש לי אחלה הורים

זה לא תמיד חינוך ההורים אבל לרוב, בגלל שהיחס שההורים נותנים לילד בסופו של דבר משפיעים על המעשים שלו

אני חושבת שזה כן קצת קשור אבל לא חלק גדול

כי בדרכ ילדים קטנים עושים חרם ובגיל הזה אין להם עמוד שידרה ומספיק מידע כדי לחשוב על כל זה ,אז בטח חינכו אותו ככה או שמדברים ככה בבית והוא לומד לעשות גם

יש מקרים שכן ויש שלא
באמת לא יפה לבוא ככה ישר ולהאשים

שואל השאלה:
נכון זה מה שאמרתי אני מכירה ילד בכיתה ג שעשה כביכול חרם על מישהו מהכיתה שלו.
אבל זה שהוא פשוט לא מודע למעשים שהוא עושה זה לא כי ההורים שלא לא מחנכים אותו או משהו.

כי ביסודי, זה אשמת ההורים.
בין אם זה ללמד את הילד לכבד, להיות מעורבים, ובין אם הם לא מחסירים לו דברים שיכולים לגרום לו להתנהג ככה.
אני לא אומר שכל הורה צריך להיות מושלם כי זה בלתי אפשרי, אבל זאת אשמתם של ההורים גם אם הם נוזפים בילדים שלהם, ולפעמים אפילו בגלל זה

אם כל מה שילד עושה נחשב האשמה של ההורים אז הלך על כולם....
מצד שני הילד בגיל ממש קטן לא כל כך אשם, הוא פשוט לא מבין

אשמה זה לא דבר נורא, אשמה זו אחריות. זה לא אומר שהלך על כולם. פשוט ילד לא נולד עם אידיאולוגיות. עד גיל מסוים הוא קופי של ההורים

שואל השאלה:
אני דווקא חושבת שהפוך.
ביסודי זה חד משמעית לא אשמת ההורים.
למה שזה יהיה אשמת ההורים????
לילדים אין מודעוצ בגיל הזה מה הם עושים וחלקם אפילו לא יודעים מזה חרם.
הם יודעים מזה "לא להיות חבר של הילד הזה" אז ההורים לא תמיד יכולים לדעת שיש חרם על ילד מסויים. בסופו של דבר ההורים לא נמצאים בבית ספר בשביל לראות מה ילדיהם בני ה9 עושים.
ולבוא וישר להאשים אצ ההורים זה דבר ככ גרוע לעשות . זה פשוט ככ מגעיל.
אני מכירה הורים מדהימים אבל באמת מדהימים ששוב, ילדיהם השתתפו בחרם על משהו והם לא היו מודעים שזה חרם, הם היו מודעים שזה לא להיות חבר של מישהו. לא תמיד ילדים קטנים מודעים להשלכות של הדברים שהם עושים.

באיזשהו שלב מישהו ישים לב, וכשזה יקרה צריך לפעול כמו שצריך

שואל השאלה:
בדיוק. אבל למה מלכתחילה להאשים את ההורים? זאת השאלה שלי......

ממש לא
בגיל צעיר יש לו את האישיות הלא מרוסנת שלו, שיכולה להיות ההפך מהורים.
יש אשמה שאנשים מאשימים בלי קשר לאחריות ויש כאלה שלוקחים את האשמה- את האחריות
ברוב המקרים באמת ההורים צריכים לקחת אחריות, לא בכל המקרים.

העניין הוא שאין את מי להאשים, זה כמו תאונה, אבל בסופו של דבר מאשימים את מי שהיה לו את הכוח בידיים לעצור את זה אפילו אם לא הייתה לו ההזדמנות. ההורים הם המבוגר האחראי.
אבל אם את שואלת אותי, אנשי החינוך הם יותר אחראיים

יש ילדים שלצערי אפילו לא ההורים יכולים לשלוט
צריך פשוט בכל מקרה ספציפי להסתכל ולהבין טוב את העינינים ואז להאשים אם צריך

שואל השאלה:
אבל לא היה את הכוח ביידים כי לא ידעו מזה.
עצרו את זה מההתחלה אבל החרם המשיך כי שוב. יש גיל מסויים שלא יודעים את ההשלכות לטווח הארוך. הם יודעים שיש להיות חבר של ילד ויש כאלה של לא.

בחרם יש גם חברה שלמה של ילדים
צריכים באמת לחשוב גם על זה

שואל השאלה:
מה זאת אומרת??? לא הבנתי אותך חחח.חח

יש את הילד המוחרם, יש את ההורים שלו ויש גם כיתה שלמה
זה עוד נתון שצריכים להתחשב בו

שואל השאלה:
כן אבל לא תמיד ההורים מודעים למה שהולך. בסופו של דבר אי אפשר להכריח ילדים קטנים להיות חברים של מישהו

שואל השאלה:
אני יכולה לעבור איתך לפרטי???
ממש כיף לי לנהל איתך שיחה :)

להיות חברים של מישהו וחרם זה שתיי דברים שונים
חרם זה חברה שמנדה
ילד שסתם לא רוצה להיות חבר של מישהו זה סתם

בכיף

לא חושבת שקשור

זה תלוי לגמרי יש ויש למשל :
1.יש חינוך מהבית בעצם שהם רואים איך ההורים מתנהגים וכך הם חוזרים בעצמם
2. לא קיבלו מספיק אהבה בבית
3. זה באה מעצמם