בבקשה תעזרו לי זה ארוך אבל ניסיתי לעשות את זה מעניין.

אני יפה. אני יודעת שאני יפה. ממש יפה אפילו. לא אתאר את עצמי פה בגלל פרטיות. אבל אפשר לומר שאני גבוהה ויש לי גוף פשוט יפה. וגם הפנים, הריסים העיניים. רצו לקחת אותי פעם לדגמן מתישהו. פשוט הכל חוץ מדבר דפוק אחד שמוריד לי את הביטחון. ובדרך כלל אני באמת שלא אומרת את זה. האמת שאף פעם. היה לי פעם קשה עם עצמי בעניין הזה ועכשיו אני בתהליך.
אבל לדעתי חברה טובה שלי יפה יותר ממני. והאופי שלי- אני שונאת אותו. לא סובלת אותו. אבל האופי שלה תמיד נעים לכולם. יש לי עוד חברה כזאת שכולם תמיד אמרו לה שהיא יפה אבל פה אני יודעת שאני יותר יפה ממנה ולא הייתי רוצה את היופי שלה. גם באוטובוס וברחוב תמיד אני רואה בנות ואומרת כזה לעצמי: ואו, הלוואי שהייתי הן, הן ככ יפות ונראות עם ביטחון עצמי". "ואוו, תראו איך היא מתנהגת, הלוואי שגם לי יהיה את האומץ לעשות את זה" במילים אחרות- אני משווה את עצמי לבנות אחרות. בכל מובן כמעט. זה רע. אני יודעת.
בתוך תוכי אני מרגישה שמה שלא יהיה אני אהייה מסוגלת לעשות כל דבר אבל כשהרגע מגיע אני כולי אדומה ומתכנסת בעצמי. מחפשת מקום שקט. מחפשת לברוח. להיות לבד.
אבל אני יודעת גם שמקנאים בי. ברחוב באוטובוס, אני בטוחה שיש בנות כאלו, אני רואה את המבטים. גם מבנים. פעם חברות ניסו להוריד לי את הביטחון ולצחוק עליי, ורק אחר כך גיליתי שהן פשוט דיברו מקנאה נטו. אבל משום מה גם לפני לא היה לי ביטחון. בכלל. אני מדברת תמיד חלש ליד אנשים בקול מתוק, אבל אני יודעת שזו לא אני. אני בת 18, התרחקתי מכולם לאחרונה וטוב לי עם זה כרגע. כי זה נותן לי שקט לעבוד על עצמי יותר לעומק. אני באמת בתהליך עם עצמי, אבל עדיין קשה לי. באמת. תכף מתגייסת. אין ידידים, קשה לי עם בנים, חברות כבר בקושי. המון בעיות במשפחה. אני מרגישה לבד ומצד שני עם עצמי וזה מספיק לי. אבל אני רוצה באמת להיות שלמה עם עצמי. אני משתגעת מזה שאני לא מעריכה את עצמי מספיק. ואני לא יודעת איך. עצות איך לא להתייחס לאנשים יותר מידי ולהעריך את עצמי יותר ממה שאני מנסה כרגע?