ישלי תכונה כל כך דפוקה שאני שונאת בעצמי ואני באמת מתה שהיא תשתנה.

שואל השאלה:
הוא פשוט ישן ליידי ואני עם דמעות אני כל כך עצובה פשוט לא באלי לחזור הביתה ושאלתי אותו אם גם הוא מרגיש ככה והוא אמר שהוא אף פעם לא עצוב כשנגמרים דברים חוויתים.
הקטע הוא שמילא עכשיו, התחיל החופש הגדול ויהיו עוד המון חוויות. אהל בתחילת שנה אני אהיה בדיכאון נוראי. תחילת שנה שעברה הרגשתי נורא כל כך בחודשיים הראשונים בכיתי בלי הפסקה הרגשתי ריקנות שאין לה סוף ושאין אור וסיבה שזה ישתנה

שואל השאלה:
.
אשאל מחר בשעה טובה יותר, תודה

תחיי כאן ועכשיו.
אני מבין אותך. זה כמו לצפות בסדרה ולבדוק כל רגע באובססיביות כמה דקות נשארו.
פשוט אל תחשבי על העתיד, תחווי את הרגע

אני כל כך מזדהה איתך, אתמול נפגשתי עם חברות וכולן הולכות לעבור דירה בזמן הקרוב וישבנו כולנו ביחד והיה כיף ואז נכנס לי פחד ועצב מיזה שאני אשאר לבד :(

השמחה שלך צריכה להיות לא משנה איפה את
גם בבית טוב
ברגע שהיא תלויה בדברים היא תלך כשהם נגמרים
תעשי לך הרגל לחפש דברים טובים בכל מקום שאת
נניח אני בקניון אז אני אומרת איזה כיף לי אפשר לעשות שופינג לשבת בבית קפה אם אני בבית אני אומרת איזה כיף לי אני יכולה לנוח אני יכולה להתיישב לי חופשי ויש בזה משהו ממש נוח (אני לא באמת אומרת את האיזה כיף לי אבל שמה לב לדברים המשמחים חח)
תזכרי גם שאם זה לא יגמר זה יאבד מהכיף כנראה האיזון עוזר לזה להישאר עניין
למשל אני יכולה להיות נורא עצובה שאני עוזבת את הקניון אבל אם אשאר בו יותר מידיי זה יאבד את העניין ממש או בלונה פארק ואלו גם דברים שאפשר לחזור אליהם אחרי כמה זמן שוב נכון שלא להכל אפשר אבל עדיף לחוות מלא לחוות בכלל ולרוב תכלס אפשר
תזכרי גם שאת החבר את שוב תפגשי הוא יחזור מבולגריה חח שיהיו עוד חוויות ושיש גם חופש שנה הבאה ובנתיים בזה תנסי להנות

שואל השאלה:
בבית אבל אני לא נהנת זה הקטע . לא רע לי בבית אבל השיעמום הזה שאני לא מתקשרת עם אף אחד ותקועה בחדר שלי כל היום עם עצמי זה גורם לי להרגיש ריקנות כשאני לא עושה משהו מעניין. ואני מתה רק לצאת כל הזמן ואם אני בבית אני עצובה

גם את הזמן הזה צריך חח ^
זה יוצר איזון