שבוע טוב, יש לי סיפור אישי לספר..

אם אתה רוצה אתה יכול לפרוק בכיף:) אנסה לעזור אם רתצה

אתה יכול לפרוק

שואל השאלה:
מאיפה אתחיל..
אז ככה,חשוב לי קודם כל להבהיר ולהדגיש 2 היבטים שאעבור עליהם כאן: חברתי וביתי. שניהם מלווים כמובן במצב האישי והרגשי שלי.

אז ככה -
עד לכתה ו' (כולל), המצב החברתי שלי היה מאוד סבבה - היו לי חברים, היינו מבלים ועושים מלא דברים ביחד. ( סרטים, גולות, סופרגול, כדורגל וכל הדברים הנוסטלגיים האלה..). עם זאת, המצב בבית לא רק שלא היה הכי טוב, אלא הלך ודעך עם השנים ( עד שלבסוף, הוריי התגרשו בשנת תשע"ח או תשע"ט (2018 בערך, בקיץ שבו עליתי לכתה ט'.)) אפשר להגיד שכבר ראיתי את זה סוג של קורה לאור כל מיני מצבים בבית ( ריבים, מריבות וכו..)
אבל לפני שנגיע לשם.

בשנה הראשונה שלי בחטיבה( כתה ז'), המצב שלי עוד היה סביר מבחינה חברתית( אך לא מושלם, וזה לאור לעובדה שמס' חברים מהיסודי עברו איתי גם לחטיבה.)
אני זוכר שבאותה תקופה גם יצאו מס' משחקים לפלאפון ( כמו קלאש רויאל למי שמכיר וכדומה), אז זה היה מאוד פופולארי אצלנו. עכשיו, אני לא יודע בדיוק להסביר מה קרה בשלב הזה, אבל אני כן זוכר שהתקשתי מאוד להתרגל למקום החדש, ולאנשים חדשים. היה לי מאוד קשה המעבר מהיסודי לחטיבה, כל החוויות והימים הטובים - נהפכו לזכרונות חרוטים בליבי עד היום. מבחינה לימודית - מחד גיסא, ביסודי - לא הייתי התלמיד הכי מבריק, אבל כן ידעתי ללמוד אם היה לי כוח ( למרות שאני כמעט ולא זוכר תקופות ביסודי שהייתי מבואס בבית ספר לפחות) אבל כמו שציינתי, המצב החברתי שלי היה מעולה.. אך מאידך גיסא,כשהגעתי לחטיבה, לא רק שהמצב החברתי שלי החל לאט לאט להדרדר, אלא גם המצב הלימודי שלי.
אני זוכר היטב שקיבלתי 38 במבחן במתמטיקה ועשיתי מזה "דרמה" וממש בכיתי על זה בכיתה והברזתי מכמה שיעורים באחד הימים הסמוכים.

ככה בערך אני זוכר את כתה ז', לא זכורים לי עוד הרבה רגעים מהשנה הזו.
בכתה ח' וט', וקצת י' - שם היו הבעיות והמשברים הרציניים.
אני זוכר באופן חלקי תלמיד אחד במיוחד שהיה מציק לי מאוד, ואני לא אחד שאוהב ללכת מכות או לקלל. (אם אני כן, אז לצערי זה כי אני יכול להיות מושפע מאחרים בקלות, וזו אחת הבעיות שלי). אז למעשה, אותו ילד התסיס אותי הרבה, ובגללו לא חשתי כל כך בטוב בכתה ( למרות שגם אחרים , ידיהם לא הייתה כל כך נקייה מה שנקרא, לא הסתדרתי עם אף אחד בקיצור. בהתחלה, כשניסיתי להתידד עם כמה, הם לאט לאט התרחקו ממני וניתקו קשר.
מבחינה לימודית עדיין לא הייתי טוב, והמצב בבית - רק דעך ודעך..

כך שהייתי במבוא סתום, לא היה לי לאן לפנות או ללכת.
אז מה שקרה זה, לאט לאט נצברו בי יותר ויותר רגעים לא טובים, משברים ובעיות שהובילו לשיא. בכתה ח' וט' היו לנו שבתות ישיבה ( אחת בכל שנה) - בעצם, שינה בישיבה.
איני זוכר במדוייק באיזו שבת מהשתיים זה קרה, אך אני כן זוכר מה שקרה. יום ארור עבורי היה, בסך הכל רציתי להנות קצת שם, לראות קצת מה זה שבת וכל זה. במוצאי שבת, יצאתי בתחושה של "טוב מותי מחיי". בליל שבת, כשהיינו בכתה , לקראת השינה - אוי כמה שאני זוכר את זה.. כל אחד היה על המזרן שלו, בתוך השק שינה, למעט כמה בודדים שחלקם שיחקו במשחקי קופסה או בכדור מחוץ לכיתה. אני זוכר שהשמעתי קולות ( לא זוכר אילו קולות, אבל אלו היו קולות של עייפות וחוסר כוח. לא משהו רע.) לצערי הרב, כמה מהילדים שם, החליטו שאני "גנחתי" , והתחילו לצחוק ולרדת עליי. מיד המצב רוח שלי הדרדר מאוד, וכבר באותו רגע - רציתי פשוט לחנוק את עצמי בשק שינה ולא לקום למחרת. ביום למחרת, לא נכנסתי לתפילה, המצב רוח שלי היה ממש ממש לא טוב. אני זוכר גם שבבוקר כמה המשיכו עוד לרדת ולצחוק עליי. מה שלבסוף עשיתי, אני זוכר שחזרתי לשק שינה, והמשכתי לישון. לבסוף, התברר לי שגררו אותי ישן על המזרן והעבירו אותי לחדר שקרוב לבית מדרש. אני לא יכול לחשוב על ההשפלה הנוראה שעשו לי בזה. לכו תדעו כמה הסתכלו על זה וצחקו עליי בעודי ישן. (כמובן באותם רגעים, לא ידעתי על זה בכלל). מיד חזרתי לכתה, ונכנסתי לשירותים הקרובים. נעלתי את עצמי שם, בוכה דקות ארוכות.. עד שנרגעתי טיפה, והחלטתי שאולי מוטב שאעמיד פנים שהתעלפתי. איני זוכר מה בסוף קרה, אבל מה שכן - הייתי שם הרבה זמן, וכשהם סיימו את התפילה, כל אחד חזר לכיתתו ( היינו שם רק השכבה שלנו, 3 כיתות וכמה מורים \ רמים).
אני זוכר ששמעתי שחלק או הרבה קראו בשם שלי, וחיפשו אותי.. אני לא זוכר מה קרה, אבל אחד מהשניים: או שאני יצאתי והלכתי לכיוון הכתה, או שכמה באו לשירותים ובדקו תא תא, עד שראו תא אחד נעול - התא שבו אני הייתי בתוכו.

זו הייתה רק אחת מאותן שבתות ישיבה, גם השנייה הייתה נוראית ( בגלל שקצת עבר זמן, אני לא זוכר היטב מה קרה בשניה , ואיני יודע במדוייק מי מבין השתיים זו מי).


ואז הגיע הגירושין של הוריי. זה שינה והשפיע כמובן. אבל לא במימדים עצומים,שהרי גם ככה היה נוראי עבורי.
בכתה ט', היו תקופות שהתחלתי להבריז משיעורים, ואפילו לא לבוא לבית הספר. (הייתה תקופה שהברזתי כחודש, מבלי ליידע את ההורים, עשיתי את הטריקים שלי בשביל להבריז).


אחרי המאורע, המצב שלי - הלימודי, החברתי והנפשי רק הדרדרו עוד ועוד..
בכתה ט' החלטתי שאני מאמץ "דמות שניה" עבורי. ( כי הרגשתי ששונאים אותי ולא טוב להם בנכוחותי), אז ניסיתי להתלבש כ-בת ( כמובן בסתר..), והתחלתי לבקש מכמה אנשים מסויימים - חלק דרך הוואטסאפ, שיפנו אליי בלשון נקבה. אני לא זוכר את הכל, מה שכן - מעט זרמו, הרוב לא, וחלק בכלל לא ידעו על זה.

(כמובן שגם בריאותית לא היו לי חיים דבש לאורך השנים.. בכתה ה' או ו', דפקתי מקל מעץ באחת מעיניי, קרה בשבת. ומאוד כאב, מי יודע אולי זה השפיע עליי עד היום... בערך בכתה ח' או ט', היה לי עקירת שן כלואה, וזה מאוד כאב. חוששני שהרופא שם אולי עשה טעות - לא בטוח. למה אני מספר על זה? בשביל להדגיש ולהוסיף על זה שמשום כיוון לא ראיתי או ידעתי טוב. כבר רציתי להתאבד מס' פעמים בתקופה שבין ח' לי'. (ואפילו הגיע לתחילת י').

שם(כתה ט') למעשה התחילה התקופה שבה התאהבתי בעניין הזה של התלבשות כאישה והפניה ודיבור בלשון נקבה. ראיתי בזה כמשהו שיכול לעזור לי לרפא ולעבור דרך כל המשברים והתקופות הנוראיות האלו.

לאחרונה גם התברר שיש לי בעיות קשב וריכוז ואולי גם קשיים חברתיים ובעיות אחרות (אולי סוג מסוים של אוטיזם)..

התקופה שבין י' להיום:
כבר עליתי לתיכון, אותו ילד שהציק לי עזב את הישיבה, אז ירדה לי אבן אחת מהלב.. אבל עדין לא הסתדרתי עם חברים. באותה תקופה - תחילת י', התחלתי לחזור לעצמי בלימודים - בעיקר במתמטיקה. בסוף בסוף, ביא עשיתי את שאלון 581 ( 5 יחידות, עם ציון 85) וגם חרשתי על כל ספרי יואל גבע לבד. "אין דבר העומד בפני הרצון". הייתי חורש כל יום- הן בבית והן בבית הספר על הספרים, הייתי ב4 יחידות, למדתי בכתה שלהם עד סוף או אמצע יא, ששם פשוט למדתי לבד בחוץ (בתוך הישיבה עדיין, התכוונתי בחצר וכו).
אבל עם כל זה, עדיין לא הרגשתי כיף ומסופק.
בפורים של כתה י', התחפשתי לקומונרית (בני עקיבא), ובאותו יום, אני זוכר את היום - רביעי, הרגשתי תחושות מאוד טובות ורעננות, הבוקר התחיל מאוד טוב, השומר לא רצה להכניס אותי בהתחלה (חשב אני בת ), אז ישבתי קצת בפארק ליד הישיבה, ואני זוכר שהוא ועוד מישהו כל רגע הסתכלו לכיווני חח. לבסוף, קראתי דרך הסטטוס בוואטסאפ למישהו מהכתה שיבוא לשער. ובסוף 1 או 2 באו ונכנסתי. אני זוכר שראיתי 2 רמים בסמוך, ואחד מהם אמר "גדול!! (והשם שלי), בקיצור היה מצב רוח מעולה. לאורך כל היום, הרגשתי שהרבה עיניים שם היו עליי חח. החבר'ה של החטיבה יותר התרגשו מזה, חלק רצו לקחת תמונה (עד כדי כך..), בקיצור - הרגשתי מאוד טוב באותו יום. אבל כשנגמר היום.. הכל התהפך, לא רק שדרכתי על צואה של כלבים בחזור, המצב רוח לאט לאט ירד שוב (חברתית וזה..), המצב בבית מצד שני קצת התאזן - עדיין לא היה מושלם.
עכשיו, בכתה י' אני חושב, כשסיימתי שיחה עם היועצת של התיכון, הלכתי לשבת ככה בסבבה בדשא, ואז קיבלתי מטקה בראש ובום. ירד דם, בכיתי הרבה אני זוכר.. המזל הוא, משמיים היו שם פרמדיקים כאלה שבאותו יום עשו הרצאות בנושא של הצלה לכמה כיתות. אז שתבינו שהסבל שלי לא הפסיק..

השנה, גם התחפשתי - הפעם לתלמידת אולפנה, וגם הבאתי כמה פינוקים לצוות ( שאותו אני עד היום מעריך, כי רק הוא היה היחיד שלפעמים הייתי יכול לגשת עליו ולפנות), ירד גשם באותו בוקר. הייתי מאוד מאוד מבואס ... למרות שמצד אחד, שוב הרגשתי נוח באיך שבאתי ובמוד(mood,מצב רוח) שהתחיל באותו בוקר. חזרתי מבואס, למה? כי אף אחד מהצוות לא בא..(לפי מה שאני ראיתי, לא יודע מה קרה בסוף), אז התחושות שלי ירדו.. למרות שהרבה עיניים היו עליי בגלל התחפושת, עדיין חזרתי במצב רוח לא כיף. (וזה גם למה לא הגעתי לבית הספר מכמה ימים אחרי ועד סוף שנה. משהו כמו 2 וחצי -3 פלוס חודשים בערך).


הייתי אצל 2 פסיכולוגים בסך הכל בתקופה שבין כתה ט' ליב ( לראשונה פשוט החלטתי שלא באלי להמשיך..ולשנייה ( שהייתה בין סוף י או תחילת יא עד אמצע יב) בערך אותו הדבר.




כיום מצבי עדין לא הכי טוב,
אין לי שום חברים, אין לי עם מי לדבר, הקשר עם המורים - ניתק לצערי,
ונשארתי רק אני לבדי..(מבחינה נפשית וזה..), המצב בבית לאט לאט מתאזן - החצי כוס מלאה שאני רואה..

אבל עדיין חסר לי. חסרים לי אנשים שידעו להעריך אותי ולשמוע לי כשאין לי למי לפנות..

וואי נשמע ממש קשה

אולי תנסה למצוא מישהו קרוב שאתה יכול לספר לו (או פשוט לשלוח לו את מה שכתבת כאן) שיוכל לעזור לך, כי לא נראה לי שסטיפס זה המקום שתקבל את מה שאתה צריך

שואל השאלה:
כן , מה שחשבתי לעשות.. אבל הבעיה שאני לא סומך על כל בן אדם שמכיר אותי( אפילו על משפחה); וזה מתקשר לטראומות ודברים קשים שעברתי בחיים. זה נראה שאני במבוי סתום לצערי.

תהיה חזק אח יקר ..לא פשוט בכלל מה שעברת הלב נקרע