אני יושבת בבר מתוסכלת מהכל יושבת וחושבת כמה רע להיות יכול אני מחייכת מהודעה ואז בוכה מהשנייה כי הפרידה אומנם צפויה אבל עדיין היא קשה
כי למרות שניסיתי לא הצלחתי לשכוח הרגעים הטובים לא מפסיקים להיות במוח כן שרפת, הרסת, שברת ופירקת אבל למרות הכל ידעתי שאותי אתה אהבת.
כי יש פרידות שבאות בטוב אבל שלנו לא הייתה כזאת אמרו לנו שאנחנו ככ יפים, אבל כרגע אנחנו כה אבודים חשבתי שאמרת שאנחנו לתמיד, חלמנו על בית ועל ילדים מסתבר שלפעמים אנשים מאכזבים, חפצים שהיו פעם כה מיוחדים, נותרו זרוקים בתוך הפח ועכשיו גם הם עזובים.
זה מרגיש כאילו הפכת אותי לכלב נטוש אני מרגישה באמצע כלוב בלי שום ליטוש אני בוכה, צועקת כבר אין מה להסתיר כואב לי בנשמה אבל יום אחד אני אחזיר.
כי יש פרידות שבאות בטוב...
אבל יום אחד אני אמצא את האחד והוא לא יזרוק אותי כמו כלבלב קטן.