פריקה, מי שרוצה שיכנס

נמאס לי
פשוט נמאס לי מעצמי , מהמראה שלי, מההתנהגות שלי, מהסביבה שלי ומהכל.
אני לא יודעת איך להסביר את עצמי אבל אני אנסה, אני ילדה שמנה, ובאמת שכלפי חוץ אני אומרת שזה לא נחשב משהו מעליב, אבל כשאומרים לי משהו על הגוף שלי או על האכילה שלי אני פשוט מתפרקת מבפנים. יותר נכון אני מסתירה את זה ובערב בוכה במיטה.
לוקח לי חודשים להעלות לעצמי את הביטחון העצמי אחרי שמישהו פגע בי, ועד שאני מצליחה להרגיש טוב עם עצמי, אז מישהו פוגע בי ויורד לי כל הביטחון.
וגם אין לי באמת למי לפרוק (חוץ מלכם). כאילו יש לי חברות, ומעט חברות טובות שהייתי יכולה לפרוק אצלם, אבל משהו אצלי פשוט חוסם את זה ואני לא מצליחה לדבר בכנות עם חברות שלי. כל החיים שלי הם פשוט מסכה אחת גדולה ובכי אחד גדול בבית.
עוד משהו, בתחילת שנה נכנסתי לביהס חדש והייתי עם ממש קצת חברות, וככה היה כל תחילת שנה, הייתי יחסית ממש בודדה. באמצע-סוף שנה הכרתי הרבה בנות ונהיו לי מלא חברות. ועכשיו בחופש, רוב החברות ה"טובות" שלי, פשוט ניתקו קשר, אני אפילו לא אופציה שניה שלהם, אולי אופציה חמישית.
פשוט נמאס לי.