קראתי עכשיו משהו שממש טיגרר אותי

מוזמנת לכתוב לי:(

שואל השאלה:
^^תאמין לי שהתמודדתי עם הפחד מספיק.. יש גבול לכמה אני יכולה להכיל

^
אין דבר כזה "גבול" במוח. הוא אינסופי. את פשוט בכיינית

להתמודד עם זה כי זה לא הפעם הראשונה או האחרונה שתראי דבר כזה. ואפילו לא אומר לך את זה בקטע רע, אם תאבדי את זה כל פכם שתראי משהו מטרגר את לא תוכלי לחיות נורמאלי ולנשום לרווחה. להתמודד עם הפחד ולהסתכל לו בעינים זה מה שאת עושה.

תכנסי לטיקטוק ותדפדפי בסרטונים, מאמינה שזה יעזור לך להעביר את המחשבות על זה

^אוקיי? זה תלוי איפה אתה בהפרעה. אני שמחה בשבילך שעלייך זה לא משפיע. או שזה משפיע עלייך ואתה רוצה להתדרדר ולא להחלים אני לא יודעת. אבל בכל מקרה זה טוב שהיא שמה לב שזה משפיע עליה לרעה ורוצה לשנות את זה

שואל השאלה:
מי אמר לך שזה היה שאלה בכלל? אל תסיק ממה שאתה לא יודע

וז הלמה הצעתי להתמודד עם זה. היא לא יכולה לברוח לפינה כשרושמים לה משהו שיכול לטרגר, זה לא נקרא "חיים" אם היא בורחת ממה שמפריע לה.

לברוח זה מעייף, במיוחד כשבקושי אוכלים.

^בתור מישהי שהייתה מטופלת בהפרעות אכילה בתחילת הטיפול הדבר הראשון שעושים זה להוריד טריגרים. רק אחרי שאתה מטופל כבר הרבה זמן אפשר לראות איך מתמודדים איתם אבל קודם כל צריך להצליח בכלל להתמודד בלעדיהם.

שואל השאלה:
הדרך התמודדות זה הניסיון להסיח את הדעת מזה

^^
הייתי מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי ותאמיני לי שטריגרים לא היו חסרים, וגם בטיפול עצמו.

^נכון ובגלל זה האישפוזים האלו הרבה פעמים עושים רע לאנשים. מצטערת בשבילך. תמיד עדיף בעיני להתאשפז במחלקה רגילה.

^
הייתי גם ברגילה, גם בסגורה וגם ביומית, כן זה פאקינג חרא אבל למדתי איך להתמודד.

מצטערת בשבילך בטוח הצטלקת מזה. רק תבין שיש גם אנשים שלא עברו את כל זה וגם לא רוצים לעבור.

בואי נדבר על משהו שעושה לך טוב, רק אם בא לך כמובן זה פשוט יעזור לך לשכוח

^מה יש לך זו הפרעה נפשית שהרבה מתים ממנה למה שתגיד לה שהיא בכיינית זה לא בשליטתה

גם לי יש הפרעות אכילה, אבל אני לא בוכה מכל שאלה פה.