מה הייתם עושים אם היה לכם חבר שההורים שלו לקחו אותו לאבחון ואבחנו אותו ברצף האוטיסטי ואז..

הייתי עצוב

כנראה בוכה

הייתי חושב מחדש על הכל וסוגר את עצמי

מה אני יכול כבר לעשות?

כלום
מה יש לי לעשות

כלום.

הייתי אומר לו שגם אני עם אבחון וזה לא כזה נורא
הוא נשאר אותו הבן אדם ואין סיבה שזה יגרום לו להרגיש אחרת או "נחות"
זה במידה שהספקתי לדבר איתי לפני

הייתי בוכה. מה עוד אפשר לעשות.. וגם אם הוא לא היה אוטיסט הייצי בוכה

הייתי מפרסמת פוסט או פונה לחדשות עם הסיפור, במטרה לקדם קבלה של אנשים על הרצף ולשנות את התפיסה שהם "נחותים" יותר מאנשים רגילים- כי הם ממש לא.
וכמובן שהייתי נורא עצובה וכנראה בוכה איזה שבוע רצוף.