7 תשובות
אין ממה לפחד, זה דבר נורמלי.
לא סיפרתי אבל נעצתי את השאלה
שואל השאלה:
אני לא רוצה ממש לספר, אני גם די בטוחה שאני לא יצליח לספר להם. אבל קשה לי מדי עם זה. זה מקשה עליי ככ
אני לא רוצה ממש לספר, אני גם די בטוחה שאני לא יצליח לספר להם. אבל קשה לי מדי עם זה. זה מקשה עליי ככ
אין ממה להתבייש, זה טבעי לגמרי...
אל תעשי את זה בדרמטיות מדי תגשי למי שאת מרגישה יותר נוח מביניהם בשיחה קלילה שלא יהיה עלייך לחץ יותר מדי.
אל תעשי את זה בדרמטיות מדי תגשי למי שאת מרגישה יותר נוח מביניהם בשיחה קלילה שלא יהיה עלייך לחץ יותר מדי.
שואל השאלה:
אבל אני לא רוצה ללכת לפסיכולוג, ואני מפחדת שיכריחו אותי. אני מבינה את הכוונות הטובות של פסיכולוגים אבל זה לא מתאים לי, אני לא מרגישה בנוח לפתוח את הלב בפני בן אדם זר. שבסוף ה"פגישה" שלנו כותב להורים שלי סיכום על הרגשות שלי
אבל אני לא רוצה ללכת לפסיכולוג, ואני מפחדת שיכריחו אותי. אני מבינה את הכוונות הטובות של פסיכולוגים אבל זה לא מתאים לי, אני לא מרגישה בנוח לפתוח את הלב בפני בן אדם זר. שבסוף ה"פגישה" שלנו כותב להורים שלי סיכום על הרגשות שלי
פסיכולוג לא כותב שום דבר להורים שלך אסור לו לספר להם מה שאת אומרת אלא אם את בסכנה ממשית לעצמך או לאחרים ואז הוא חייב לדווח.
יש פסיכולוגים שמטפלים ספציפית בחרדה בשיטות שהן פחות לפרוק רגשות ויותר פרקטי דרכי התמודדות וכו'- ממליצה לך לחשוב על זה ולחקור על זה קצת, ואולי לנסות פעם-פעמיים לראות איך זה.
את לא חייבת לספר להורים את כל הפרטים, אולי מספיק להגיד להם שאת בתקופה יותר קשה ואת רוצה לנסות ללכת לטיפול?
או שאת סתם צריכה יותר תמיכה מהם/הסיבה שרצית לספר להם?
יש פסיכולוגים שמטפלים ספציפית בחרדה בשיטות שהן פחות לפרוק רגשות ויותר פרקטי דרכי התמודדות וכו'- ממליצה לך לחשוב על זה ולחקור על זה קצת, ואולי לנסות פעם-פעמיים לראות איך זה.
את לא חייבת לספר להורים את כל הפרטים, אולי מספיק להגיד להם שאת בתקופה יותר קשה ואת רוצה לנסות ללכת לטיפול?
או שאת סתם צריכה יותר תמיכה מהם/הסיבה שרצית לספר להם?
היי לך יקרה,
קוראת את הפוסט שלך ושומעת את הרגשות המעורבים שעולים מתוכו. נדמה שאת מרגישה אולי חצויה בין הרצון להפסיק את התקפי החרדה לבין החשש ממה שעשוי לקרות במידה ותספרי להורים. מתארת לעצמי שזה ודאי משאיר אותך בתחושת חוסר אונים עצום כשהתקפי החרדה מגיעים כל פעם. יכולה לשער שבטח נמאס לך מכך שהמורכבות הזו דוחקת אותך לפינה עד שגורמת לך אולי להרגיש שאת זקוקה לעזרה כי לא יכולה להתמודד יותר לבד.
בפוסט ביקשת לדעת כיצד הורים אחרים הגיבו, משערת שאת שואלת כדי להפוך את ההתמודדות לפחות מפחידה. הלוואי והיו לי התשובות לשאלות האלו אבל אולי לשתף מישהו בחלק מהדברים שאת חווה יציליח בכל זאת להקל מעט מהבדידות ולעזור.
יקרה, אני שומעת את ההתלבטות ואת המחשבות הבלתי פוסקות שמטרידות אותך, אולי יעניין אותך להקשיב לפודקאסט "לא טוב לי" בפרק על חרדה כדי לקבל עוד מידע וכלים. https://sahar.org.il/podcasts/
חוץ מזה, אם תרצי, אני מזמינה אותך אלינו לצ'אט האישי והאנונימי של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). אחד המתנדבים יהיה שם כדי להקשיב למה שתבחרי לשתף מבלי לשפוט, לנסות לסייע במה שניתן, ואולי לחשוב יחד איתך מה יכול לשפר את המצב.
שלך,
מתנדבת סה"ר
קוראת את הפוסט שלך ושומעת את הרגשות המעורבים שעולים מתוכו. נדמה שאת מרגישה אולי חצויה בין הרצון להפסיק את התקפי החרדה לבין החשש ממה שעשוי לקרות במידה ותספרי להורים. מתארת לעצמי שזה ודאי משאיר אותך בתחושת חוסר אונים עצום כשהתקפי החרדה מגיעים כל פעם. יכולה לשער שבטח נמאס לך מכך שהמורכבות הזו דוחקת אותך לפינה עד שגורמת לך אולי להרגיש שאת זקוקה לעזרה כי לא יכולה להתמודד יותר לבד.
בפוסט ביקשת לדעת כיצד הורים אחרים הגיבו, משערת שאת שואלת כדי להפוך את ההתמודדות לפחות מפחידה. הלוואי והיו לי התשובות לשאלות האלו אבל אולי לשתף מישהו בחלק מהדברים שאת חווה יציליח בכל זאת להקל מעט מהבדידות ולעזור.
יקרה, אני שומעת את ההתלבטות ואת המחשבות הבלתי פוסקות שמטרידות אותך, אולי יעניין אותך להקשיב לפודקאסט "לא טוב לי" בפרק על חרדה כדי לקבל עוד מידע וכלים. https://sahar.org.il/podcasts/
חוץ מזה, אם תרצי, אני מזמינה אותך אלינו לצ'אט האישי והאנונימי של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). אחד המתנדבים יהיה שם כדי להקשיב למה שתבחרי לשתף מבלי לשפוט, לנסות לסייע במה שניתן, ואולי לחשוב יחד איתך מה יכול לשפר את המצב.
שלך,
מתנדבת סה"ר