איך מנהלים שיחת חולין?

מדברים על דברים שקורים באותו רגע וזורמים עם השיחה

אומרים "איזה יום יפה היום, אה?"

שואל השאלה:
^^אני לא מצליחה, זה לא בא לי בטבעיות. הרבה פעמים אני נכנסת לרובד הפסיכולוגי ולפילוסופי של דברים קטנים אפילו, כשהצד השני בשיחה רוצה רק להמשיך לשוחח על דברים שטחיים ולא מעניינים.

שואל השאלה:
^^ומה אם היום הוא יום לא יפה?

גם לי קורה לפעמים ולפעמים שיחות חולין מרגישות כמו בזבוז זמן, אבל זה בסדר גם לא לקיים שיחות חולין. את יכולה גם לדבר על דברים מעניינים עם אנשים אחרים שגם אוהבים לדבר על אלו.

^^אז אומרים "יום מכוער היום, אה?"

שואל השאלה:
^^מבחינת רוב האנשים אחרים זה לא בסדר, זה "כבד" מידי. והרבה פעמים אני גולשת לנושא שמעניין רק אותי ולא יודעת אם הוא מעניין את הצד השני בשיחה, כלומר, השיחה היא חד צדדית.

שואל השאלה:
^^ומה אני לא יודעת איזה יום היום?

יש לך דוגמה? אני אוהב לדבר על מתמטיקה ופיזיקה והדרך התמודדות שלי היא שהשגתי חברים עם תחומי עניין משותפים (בכל מני תוכניות שקשורות לזה) ואז אני יכול לספר להם על דברים כאלה בהתלהבות והם גם יתלהבו

^^אז את אומרת "העולם קיים עדיין, אה?"

שואל השאלה:
^^נחמד, אותי פחות מעניין מתמטיקה ופיזיקה, אלא אם כן יש תופעות יוצאות דופן שקשורות לנושאים האלה.
אני אוהבת לדבר על לוגיקה ופסיכולוגיה, אני אוהבת לנתח דברים באמצעות הכלים שאני רוכשת. למשל, לנתח אישיויות של אנשים באמצעות מודלים אישיותיים, להבין את המניעים שלהם להכל, אני יכולה לקשר פסיכולוגיה ולוגיקה להרבה דברים. אני אוהבת לנתח משפטים, טענות וטיעונים באמצעות לוגיקה ותחביר.

שואל השאלה:
^^ומה אם אני לא יכולה להיות בטוחה האם העולם קיים, המוח שלי מהתל בי ורק גורם לי לחשוב ככה, למרות שבמציאות האובייקטיבית לא כך הדבר?

זה בלתי אפשרי שהמוח שלך עובד עלייך בגלל שהמוח שלך הוא חלק מהעולם, אם הוא קיים אז בהכרח גם העולם קיים.

שואל השאלה:
אתה צודק חלקית. באמת כשלתי פה כי המוח שלי נכלל ב"עולם", וגם הוא צריך גוף ותנאי מחיה כדי להתקיים. עכשיו אני משנה את זה כי לא ניסחתי ת הכוונה שלי בצורה ברורה: מה אם אני לא יכולה להיות בטוחה אם העולם קיים, התודעה שלי (שלא בהכרח תלויה בחומר) מהתלת בי ורק גורמת לי לחשוב ככה, למרות שבמציאות האובייקטיבית לא כך הדבר?
אז למה בחלק מפה טעית? כי זה לא נכון שאם המוח שלי קיים אז בהכרח העולם קיים. המוח שלי יכול להיות לא חלק מהעולם אלא מייקום אחר, שבו אין "עולם" אלא רק המוח שלי ותנאים שמתאימים לקיומו, ולהשלות אותי שיש עולם (העולם שבו אנחנו (אולי) נמצאים עכשיו), אבל העולם שהוא מציג לי הוא לא חלק מהמציאות האובייקטיבית, אלא אשליה שהמוח שלי יוצר לעצמו.

טוב צודקת, אז את אומרת "היקום עדיין קיים לפי התודעה שלי, אה?"

שואל השאלה:
אבל רגע, מה אם העולם זה הדבר היחיד שהתודעה שלי מציגה לי ואני צופה מהצד בתצוגת הדברים של התודעה שלי, לא מסוגלת לומר דברים או לשוחח עם אנשים בכלל, ושאלתי "איך מנהלים שיחת חולין" רק כי התודעה שלי השלתה אותי שדבר כזה אפשרי?

אבל עדיין היקום קיים בתודעה שלך.
גם אני אחד שהוא לא את ועבורי העולם גם קיים, למרות שיכול להיות שעבורך אני רק חלק מהתודעה שלך. אז מבחינתך אני קיים או חלק מהתודעה שלך. הבעיה היא שאני יכול לומר תשובה של "העולם קיים" כי מי שמדברת זו את ובמערכת היחוס שלי זה בלתי אפשרי שרק את קיימת ואני לא. זה או שאני קיים ואת קיימת או שאת לא קיימת אבל התודעה שלי קיימת. אז התשובה שלי לא אמורה להשתנות, למרות האופציה שהעולם לא באמת קיים.

שואל השאלה:
אכן, אבל אני לא יכולה לומר את השאלה בכלל. כתבת לפני כן "אז את *אומרת*" - לזה הגבתי.

אם רק התודעה שלי היא קיימת, אז רק לה יש מערכת ייחוס והכל זה פשוט חלק ממנה. לכן, כל מה שכתבת על מערכת הייחוס שלך אלו דברים חסרי מהות - אין לך מערכת ייחוס, אתה בעצם חלק ממני, אתה מורכב מהתודעה שלי. לא יכולה להיות לך תודעה משלך - זה יתנגש עם התודעה שלי.

הקטע הוא שאין משמעות ללהגיב לי בכלל (האמת שאולי גם לא הייתה משמעות לכתוב בכלל בהתחלה) בגלל שאנחנו שני אובייקטים שונים ואנחנו יכולים להטיל את הניתוח הזה על שנינו.

שואל השאלה:
ובכן, אתה צודק.