מה דעתכם? מסכימים עם זה??

אין לי אוכל בבקרים.

אני לא אוהב את רעיון ארוחת הבוקר.

התעוררות משינה עם אוכל זמין מיידי שלא היית צריך לצוד ולהרוג.

ארוחת הבוקר מולידה יהירות ועצלנות.

אני לא אוכל עד שתסתיים העבודה.

במקום זאת, אני מתחיל את היום שלי עם רעב וזכרונות.

הדרך שלי לפסגה לא הייתה קו ישר.

היו מהמורות בדרך.

דמעות.

דָם.

אני יושב ונזכר בתקופות הקשות בחיי.

הכאב והלב כואב.

יש בקרים, אם אני באמת מנסה, אני כמעט יכול לבכות.

אני לוקח את כל הייסורים והכאב ואז מוסיף מעט ניקוטין וקפאין כדי להצית את הדם שלי - ואני נכנס לעולם מוכן לזכות בחיים או למות בזמן שאני מנסה.

גברים זועמים מצור על מדינות.

אין לי זמן לצ'יריוס.

היקום ישלם לי את מה שהיא חייבת לי.

כל הכסף והכוח שמגיע לי.

אני חייבת עליונות על גברים אחרים. אלוהים חייב לי את זה. והוא נתן לי את זה.

אבל אני רוצה יותר.

אשתמש בידיי החשופות כדי לחנוק את המרחב-זמן עצמו. אני אסחוט הצלחה מעצם המרקם של הקוסמוס BY FORCE.

אתה מבין אותי?